שפתי כהן על התורה · שמות · פרק 12 · פסוק 35

כלי כסף וכלי זהב ושמלות. ר"ת כוזו עולה ט"ל, סודו ידו"ד אח"ד, והוא טוב לחן ולכך נאמר וה' נתן את חן, ולזה נתן את חן ס"ת נתן, נתן ב"פ כנגד ה' אחד. וינצלו את מצרים. בברכות פ"ק ר' אמי אמר מלמד שעשאוה כמצודה שאין בה דגן, ר"ל אמר מלמד שעשאוה כמצולה שאין בה דגים. מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ר' אמי אמר עשאוה כמצודה שאין בה דגן הוא על בזת מצרים שהיו ישראל במצרים במצודה, כפירש"י ז"ל כמצודה שאין בה דגן דרך ציידי עופות לזרות דגן תחת מצודות כדי שיבאו עופות ונלכדין וכשאין בה דגן אין עופות פונין אליה כך ריקנו את המצרים מכל ממונם, ור"ל אמר כמצולה שאין בה דגים הוא על בזת הים, וכן פירש"י ז"ל כמצולה שאין בה דגים, כמו מצולות ים, כלומר בתוך התהום אין מצויים דגים אלא על שפת הים היכא דאיכא מזון, וכן ישראל נטלו הביזה על שפת הים שנאמר וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. ויאפו את הבצק אשר הוציאו ממצרים. כבר אמרנו מי הוא שהוציא את הבצק ערב רב, מאומרו וישא העם וכל מקום שנאמר עם הם ערב רב כי בני ישראל היו טרודים בשאלה, כד"א דבר נא ואין נא אלא לשון בקשה, ואומר ובני ישראל עשו כדבר משה להגיד שבחן של ישראל שלא עשו בשביל חמדת הממון אלא בעבור שאמר להם משה, זהו ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו וגו'. והעם היו טרודים בעסה וכשבאו לסכות אפו הבצק והספיק להם ולכל ישראל עד י"ו באייר. וכן אז"ל חררה שהוציאו ממצרים אכלו ממנה ס"ב סעודות, כי כל עניינם היה על דרך נס, וכן במן אמז"ל שבז' באדר מת משה ופסק המן ואכלו ממן שבכלים עד י"ו בניסן שהספיק להם מ' יום, ר' אליעזר המודעי אומר ע' יום דאותה שנה מעוברת היתה ומת בז' באדר ראשון עד י"ז בניסן ע' יום. רבי אומר י"ד שנים הספיק להם אותו קומץ המן עד שבאו לארץ שנאמר את המן אכלו עד בואם אל ארץ כנען, שנאמר ובני ישראל אכלו את המן מ' שנה שאין ת"ל את המן אכלו עד בואם אל ארץ כנען, אלא אלו י"ד שנה אחר מיתתו של משה. ודע שאילו לא אכלו ישראל עם ערב רב מאותה חררה היה יורד להם המן בלא תלונה, אלא אותה אכילה סבבה להם שנתחבר עמהם ובא להם כמה צרות במדבר, ולזה מנעו חז"ל שלא לאכול פתן: