ולזה אמר המלך סתם שגם בעיני המלך ה׳ כלתה אליו הרע׳ על אשר החטיא את ישראל במשתה ושתי כמז״ל וגם עתה בקש לאבד את ישראל ואח״כ מה כתיב והמלך והמן ישבו לשתות כן ע״י יין נבער מן העולם. ולז״א המלך מ״מה הק״בה קם בחמה לנגדו בעבור מה שעשה לישראל שהחטיאם בגנת הביתן כנודע מר״זל והמן חשב להנצל באמצעות אסתר כמדובר ולא ראה כי כלתה אליו הרעה מאת ה׳ ומה שחשב על ישרא׳ נגזר עליו וישראל נתנצלו בתשוב׳ גדולה שעשו ובזה נמחל להם בעון שעשו בגנת הביתן שנהנו מסעודת אותו רשע. וז״א והמלך שב ונתנחם מעון גנת הביתן שחטאו באמצעות היין. וז״א אל בית משתה היין וחזרה זוהמה ליושנה שכן באה הזוהמה והמות ע״י יין לולי שעמד להם זכות אסתר ומרדכי בני יעקב ויוסף אשר מטתם היתה שלימה והם היו כמוהם שלמים ובזכותם נפל המן בידם. וז״א והמן נפל על המטה אשר אסתר עליה שהם מגזע זרע רחל שעמלק נופל בידה על כן והמן נופל על המטה אשר אסתר עליה.
קריאה במקור
שלום אסתר · פרק 7 · פסוק 8
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וכן כתבתי בביאורי לשיר השירים אשר קראתיו כתם פז בפסו׳ עיניך ברכות בחשבון רמז אל השכר הנתון מעמו ית׳ ב״בת כמו שהוה בלתי בעל תכלית. ועיניך רמז על ההשגחה וההשפעה כנודע והרמז על ההשגחה שמשגיח הב״ה על יראיו ועבדיו להשפיע עליהם ברכה עד בלי די להיותם מקוים אמונתו וחסדו מאתו ולזה פרט הכתוב על מי משגיח בעדם להשפיעם הלא המה שער בת רבים כלומ׳ הגדולים והאדירים אשר מעולם אנשי ה׳ בני אברהם. ויהיה לפי זה שער מלשון והזקנים אשר בשער ענינו אנשי העצה והמדע לשרת את ה׳ בעבורם ישמיע ה׳ לעולם ולמענם העולם עומד ושב אפו ית׳ ממנו אף אם ימצאון רעים בעולם. וז״א אפך היא ב׳ בת כמגדל הלבנון רמז אל גודל אפו ית׳ וע״כא דוד אל באפך תוכיחני וכו׳ לולי שצופה ומביט הב״ה פני הדולים ומשקים מימי התורה ובזכותם נצולים ומשכך חמתו ממנו ויהיה לפי זה מלת דמשק כמז״ל הוא דמשק אליעזר שהיה דולה ומשקה תורתו של אברהם לאחרים ומבואר הוא. כן הנה בזכות מרדכי ואסתר נצולו ישראל מאותה צרה וז״א על אופן ב׳ על המטה רמז אל הצער כענין ויתחזק ישראל וישב על המטה. וז״א אשר אסתר עליה וכיון שהיא היתה באותה צרה באמצעותה זכו לנס וכו׳. ויאמר המלך מ״מה לפמלייא שלו היעלה על דעת הרשע הזה לשים ריב ביני ובין צאני ומרכבתי עם בני ישראל הטוב בעיניכם מה שהערים לעשות שלא יאנסו את בני למען לא יחטאו באונס ויתמו שונאיהם של ישראל כמז״ל על אין אונס אין אנס כתי׳. ויאמר להם הגם לכבוש את המלכה עמי כלו׳ עלה בדעתו לכבוש ולשלוט עליהם בהחטיאם לי ורצה להנקם מהם על ידי ממש.
או הם דברי המלך אחשורוש ואמר לו היעלה בדעתך לכבוש את כעסי ע״י אסתר המלכה שאתה מתחנן לפניה בהיותי אני הנה בן מות אתה וזה סרחון ג׳. מיד ופני המן חפו היל״ל ולהמן חפו. מדאמ׳ ופני אינו אלא להודיע כי לשרו אשר הוא לו למחסה ולמסתור ולהמן ג״כ כלם חפו וספו תמו כענין ויגרש מפניך אויב למעלה ויאמר השמד למטה וכענין ויפקוד ה׳ וכו׳ זהו הנרצה ליצחק.
אמנם מבארי המגלה אמרו בשם הרמ״ע ז״ל וזה לשונם. הרמ״ע כתב הגם לכבוש אמר המלך לושתי חייבת בדין ואמרת שאין ראוי לעבור על עונה כי חטאה בפומבי כמ״ש לעיל במ״ש לא על המלך לבדו. כלו׳ לא כשהיה המלך לבדו ואין אחר עמו עותה כי אם על כל השרים ובפני כלם ובת מות היא כי פשעה בפרהסיא בך ובשרים. ואמרת שאף אם אני אמחול ואעבור על פשע אמרת שאין ראוי לשרים שימחלו עלבוני ועלבונם. עתה שאין איש עמנו בבית אלא אני והמלכה היעלה רעיונך עליך שתנצחני שאהרגנה מזה אני משיג שאין אתה חפץ בטובתי לכן ופני המן חפו ונכון.
אבל כפי הפשט אולי יאמ׳ כי המלך כאשר אמרה לו אסתר את הדבר הרע הזה תמה מב׳ צדדים. הא׳ בהיותו הוא המלך מי מלאו לבו לעשות כן לשום אדם או אומה שלא ברצוני כי להמן לא נתתי רשות אלא בעם הנמצא בהם הפגם שהוא אמר ישנו עם א׳ מפוזר ומפורד וכו׳ וביהודים אין בהם הפגם והדופי אשר אמ׳ לי. והב׳ גם אם יעלה בלבבי למלאת שאלתו הלא ראה אף ידע כי אסתר היתה מאותו עם. ולכ״א ויאמר המלך שתמה מצדו באומרו מי כדאי להרים ראש במלכותי לפני. ויאמר לאסתר המלכה כלומר מי בטח שיוכל לנצחני לנגוע בך ולא פחד לנפשו כי אסיר את ראשו מעליו. תכף מיד קם המלך בחמה ולא עמד שם גם לא הראה לו פנים אלא פנים זועפים למען לא יענה לו אדוני המלך הלא ידעת כי לא שמתי עצמי בדבר מה כי אם בפיך ובדברך ובלבבך שאמרת שאעשהו וסברת וקבלת להרע להם יותר ממני ומאת ה׳ היה שלא העיז הרשע ואמ׳ כי ממנו יצא הרשע והוא היה עמו בעצתו ומפחדו ואימתו לא שאל נפשו וחייו מאת המלך כי חמת מלך מלאכי מות. וראה כי כלתה אליו וע״כ ויבקש מאסתר שסוף סוף אשה היתה ושמא תתפתה ותתנחם בראותה שנכנע אליה והמלך להיותו שכור וגם בכעס לא הבין כי נפילת המן על המטה הוא להתחנן לה שתצילנו ממות ויאמר הגם וכו׳ ופני המן חפו שלא נתנו לו מקום לענות ולא לראות פני המלך פן ינצל כדרך העולם שהרואה פני המלך לא ימות כי כן הדת ודינא דמלכות׳ דינ׳.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Shelom Ester, Constantinople 1585
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL01
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 3a912b624935ffceb07ac7db2949cfa4441bb2d6c72b9ee85494c74a43cc07c1