הדר זקנים על התורה · שמות · פרק 21 · פסוק 15

ומכה אביו ואמו מות יומת. ואזהרתיה מהכא דק"יל דלא ענש אלא א"כ הזהיר. וי"ל מלא יוסיף להכותו. ילפי' דמכה חבירו עובר בלאו ואביו לא גרע מאחר. וא"ת כיון דאמר שהוא אזהרה למכה אביו. אם כן היאך מלקין עליו והא הוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד כגון התרו בו שלא יכה אביו. וכל לאו שניתן לאזהרת מיתה ב"ד אין לוקין עליו. י"ל דתרי קראי כתיבי. לא יוסיף פן יוסיף. עוד י"ל כיון דעיקר קרא לחובל בחבירו אתי. אין זה קרוי לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד. וא"ת מנא לן דמכה זה בלא זה חייב. בשלמא מקלל נפקא ליה מדכתיב קללה גבי אביו ואמו. דכתיב ומקלל אביו ואמו. וכתב גבי אמו אביו ואמו קלל דמיו בו אלא מכה מנא לן. י"ל נפקא ליה מדכתיב בסוף פרשת אמור ומכה אדם יומת. ופי' רש"י דמיירי גבי מכה אביו דומיא דמכה בהמה ישלמנה. מה מכה בהמה שלא הרגה. אף מכה אדם שלא הרגו. וקשה דרחמנא אמר יומת. ש"מ דמכה אביו לבד חייב מיתה. וליכא למימר דמכה אדם מחיים. ומאי יומת ממון כמו וגם בעליו יומת. מדתני דבי חזקיה דמה מכה בהמה לא תלקה בין שוגג למזיד לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון. דאדם מועד לעולם אף מכה אדם לא תחלק בו לחייבו ממון. אלא לפוטרו ממון. פי' דקם ליה בדרבה מיניה. ושוגג נמי פטור ממון כיון שיש מיתה במזיד. אלמא יומת בעי למימר: