משכיל לדוד · במדבר · פרק 5 · פסוק 27

והשקה וכו׳ לרבות וכו׳ תלתא קראי כתיבי חד לעיל אחר המחיקה קודם הקטרת המנחה והשקה את האשה וכו׳ ותרתי בתר ההקטרה ואחר ישקה וכו׳ והנך קראי אידרוש במות׳ תלתא בר״פ היה נוטל רבנן דמתני׳ ס״ל והשקה קמא דוקא ומיבעי לגופיה לומר משקה ואח״כ מקריב. ואחר ישקה לומר דבעי׳ שימחוק יפה שלא יהא רישומו ניכר ואדלעיל קאי ואחר ר״ל אחר שימחוק המגלה יפה יפה אז ישקה. והשקה בתרא לומר שאם נמחקה ואמרה איני שותה מערערין וכו׳ ור״ע סב׳ והשקה בתרא לגופיה לומר מקריב ואח״כ משקה ואחר ישקה לרישומו ניכר והשק׳ קמא לומר שאם נמחקה מגלה קודם ההקרבה אע״ג דאותה מחיקה הואי שלא כדין דלא הוה להו למחוק עד שיקריבו מנחתה אפ״ה הואיל וכבר נמחקה מערערין וכו׳ ושוב יקריב וישקה בע״כ ור״ש סבר ואחר ישקה דוקא דבהא סבר כר״ע דמקריב ואחר כך משקה ומיהו מהך קרא הוא דנפקא ליה ואידך דרישומו ניכר נמי ממילא נדר׳ מתיב׳ ואחר. והשקה קמא לומר שאם השקה ואח״כ הקריב דיעבד כשר. והשקה בתרא לומר שאם נמחקה מגלה מערערין וכו׳ ומיהו דוקא כשנמחקה כדינה אחר הקטרת הקומץ. ואמנם איכא למידק בשלמא רבנן שפיר דרשי והשקה לומר שאם נמחקה וכו׳ שמחיקת המגילה הוא הגורם להשקותה בע״כ דליכא למימר הקרבה גורמת דהא סברי רבנן דהשקאה קודמת להקרבה. ולר״ע נמי אתי שפיר דכיון דלדידיה מוהשקה קמא דריש שנכתב אחר המחיקה ממילא הדרשה תדרש דמחיקת גרמה ע״ד האמור אבל ר״ש דדריש ליה מוהשקה בתרא מנ״ל לדרוש שמחיקה גרמ׳ דלמא הקרבה גרמ׳ דאפי׳ לא נמחקה עדיין מגלה הואיל וכבר הקטירו הקומץ משקין אותה בע״כ כדי שלא תהא מנחת שוא קרב ע״ג המזבח ואמאי תלי במחיקה לדידיה. וי״ל דמש״ה כתיב והשקה בתרא באותו הל׳ עצמו שנכתב בקרא קמא לדרוש דכי היכי דוהשקה קמא אמחיקה קאי בדבר האמור ה״נ והשקה בתרא קאי נמי אמחיקה לומר דבמחיקה הדבר תלוי ומיה׳ דוקא כשנמחק עפ״י הדין אחר הקטרה. ומתוך האמור ראה ראינו דרש״י נסיב לה אליבא דר״ש דכתב לעיל דבתחלה מקריב ופי׳ על והשקה בתרא שאם נמחקה וכו׳ וממילא מובן דרצו׳ לומר כשנמחקה בדינה אחר הקרבה ולא מייתי דרש׳ דרישומו ניכר על פ׳ ואחר ישקה לפי שאינו קרוב לפשוטו ומה גם דלר״ש עיקר קרא דואחר ישקה אתי לגופיה ואע״ג דהלכה כרבנן וכ״פ הרמב״ם מ״מ רבינו נקט הקרוב לפשט הכתוב כי אורחיה ומלתיה דר״ש קרובה יותר לפשט דואחר ישקה מורה יותר שהוא עיקר הצווי: