משכיל לדוד · ויקרא · פרק 23 · פסוק 22

תעזוב הנח וכו׳ ואין לך וכו׳ הק׳ בש״ח בשם הנ״ח למה לא פירש״י כן בפרשת קדושים התם נמי כתיב לעני ולגר תעזוב אותם. וע״ק מנ״ל למדרש ב׳ דרשות מתיבה אחת ע״כ. ונלענ״ד דההוא קרא דקדושים דכתיב תעזוב אותם אצטריך לגופיה לנתק כל הלאוין דלעיל לעשה דכתיב לא תכלה לא תלקט לא תעולל ועל כלם קא מהדר תעזוב לומר אם עברת על הלאו קיים עשה דתעזוב והפטר וכמ״ש הרמב״ם בפ״ק מה׳ מתנות עניים. ואע״ג דבת״כ איתא לדרשה זו דפירש״י הכא בקרא דלעיל דקדושים משמע ליה דלאו דוקא ומההוא ילפינן העשה וכדברי הרמב״ם שהן ש״ס ערוך ע״ש בכ״מ והכא ה״פ הנח לפניהם והם ילקטו פי׳ בפאה דמצותה במחובר כדכתיב לא תכלה ואין לו לב״ה לחלק כלומר לומר לעני א׳ אתה תקצור מכאן ועד כאן ולעני אחר יאמר כמו כן בצד אחד אלא יניח שם במחובר לפניהם והם ילקטו. ולימוד זה הוא דוקא להיכא שהניח הפאה כדינה במחובר אבל אם עבר וקצר שאז חזרה פאה לעמרים ואז הדין הוא להיפך שאין לו להשליך לפניהם והם יבוזו. אלא צריך לחלקה בידו חלק כחלק בין העניים והטעם כדאיתא התם בירושלמי שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו דנמצא שזה מסייע לו וגוזל את האחרים. וכלפי זה הוא מ״ש כאן רש״י ואין לך לסייע לא׳ מהן. כלומר היכא שאתה צריך לחלק ביניהם בידך. הזהר שלא תסייע את א׳ מהם טפי אלא חלק ביניהם שוה בשוה: