והאבדתי וכו׳ שאינו אלא אבדן. פי׳ הר״ב ק״א אבידת הנפש שלא יהיה לה השארות כדבר הנאבד שלא ימצא עוד ע״כ. ואחר המחילה הך מלתא ליתא שלא מצינו כן רק במקומות מועטים כמו גבי ע״ז דכתיב ביה הכרת תכרת והתם פירשו רז״ל הכרת בעה״ז תכרת בעה״ב אבל בשאר עבירות שחייבין עליהם כרת כגון זה שאינו מתענה או עושה מלאכה ביוה״כ אין הכרת אלא שימיו נכרתים והולך ערירי אבל יש לו חלק לעולם הבא שלא יצאו מהכלל אלא אותם שהזכירו רז״ל בפרק חלק ומה שבאו לאפוקי בת״כ באמרו אינו אלא אבדון ר״ל דאי לאו והאבדתי הייתי סבור דהכרת היינו כריתת הגוף ממש שתהיה מיתתו ע״י כריתת גופו חתיכות חתיכות ואתא והאבדתי וביאר שאינו אלא אבדון ר״ל שימיו נכרתים וכלהו כריתות ילפינן מהכא:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 23 · פסוק 30
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745