משכיל לדוד · שמות · פרק 12 · פסוק 28

וילכו ויעשו וכו׳ וכי כבר עשו וכו׳ ההרגש שמבחוץ הוא דהא בתר הכי בסוף פסקא זאת חקת הפסח כתיב תניינות ויעשו כל בני ישראל וכו׳ ותרתי למה לי ומשני שפיר דא״הנ דהתם הוא עיקר העשיה והכא הא קמ״ל דמכיון שקבלו מעלה עליהם וכו׳:

וילכו ויעשו אף ההליכה וכו׳ ה״נ מרגיש מ״ש דהכא מנה הכתוב גם ההליכה ומ״ש לקמן דלא כתיב אלא ויעשו. ומשני דבפסוק הזה שכל עצמו לא נכתב לסיפור המעשה אלא לדרוש השכר שקבלו לכך הזכיר׳ כאן ג״כ ההליכה לומר שקבלו גם שכר ההליכה:

כאשר צוה וכו׳ להגיד שבחן וכו׳ דלא הול״ל אלא ויעשו כן בני ישראל ומהו האריכות הזה כאשר צוה וכו׳ אלא להגיד שבחן שלא הפילו דבר וכו׳ שאף אותן הדברים שהוסיף משה מדעתו כגון משכו וקחו וכו׳ לא הפילו דבר. ומ״ש שאף משה ואהרן כן עשו ק׳ דפשיטא מהיכא תיתי שיהיו הם פטורים הלא היא אחת ממצות התורה ואמר רחמנא תורה אחת יהיה לכם. וי״ל דאיצטריך דסד״א דמצי למימר כיון דמדינא תלה הכתוב מצות הפסח בביאת הארץ ולא חל חיוב מ״ע זו עד בואם לארץ ומה שנצטוו אותה שנה לא היתה אלא הוראת שעה לפי שלא היה בידם שום זכות ליגא׳ אבל משה ואהרן שהיה ביד׳ מצות הרבה שהרי בזכותם נצולו האחרים וכדאי׳ במד׳ על פ׳ הנצנים נראו בארץ הילכך היה מקום לומר שהם פטורים מהוראת שעה זו קמ״ל שגם הם עשו: