משכיל לדוד · ויקרא · פרק 21 · פסוק 18

חרם וכו׳. הק׳ הרא״ם ז״ל ואיני יודע מי הכריחו לרש״י ז״ל לפרש אליבא דאבא יוסי דאמר דוקא הכוחל ב׳ עיניו כא׳ והלא כבר א״ל חכמים הפלגת כלומר שא״צ שקוע כ״כ וכו׳ ע״ש. ותמהני מחכמתו הנפלאה איך לא השגיח דמשנה ערוכה סתם לן תנא בפ״ז דבכורות משנה ג׳ כוותיה דאבא יוסי איזהו חרום שכוחל וכו׳. ותו׳ דפשטא דמלתא מתיבת חרום כוותיה משמע כמ״ש התי״ט שם דחרום ענין חרבן שניטל חוטמו ונשא׳ חרב מהדרת פנים ומ״מ הרמב״ם בפ״ח מה׳ ב״מ פ׳ כרבנן דברייתא וכבר תמה עליו מרן הכ״מ שם דקי״ל סתמא במתני׳ ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני׳. וע״ש מה שנדחק ליישב אליביה:

שרוע וכו׳ עינו א׳ וכו׳. איברא דהכי תנן בפרק אלו מומין משנה י׳ עינו א׳ גדולה ועינו א׳ קטנה ומפרשינן בגמרא רפ״ק דדוקא כה״ג שא׳ גדולה וא׳ קטנה אבל שתיהן גדולות או שתיהן קטנות לא הוי מום דהויין או מחמת בריאותא יתירתא או מחמת כחישותא יתירתא ומיהו התם אמרינן דהיינו דוקא בבהמה אבל באדם אף בששתיהן שוות דהיינו גדולות או קטנות פסול וא״כ ק׳ היכי כתב רש״י כאן באדם עינו א׳ גדולה וא׳ קטנה דמשמע דוקא הכי אבל שתיהן גדולות לא. ואמנם לא ק׳ מידי דהא דפסלינן התם באדם אפילו שתיהן שוות היינו דוקא גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז כמבואר במתניתין ד׳ רפ״ז אבל בגדולות קצת משיעורן או קטנות קצת משיעורן לא הוי מום. אבל עינו א׳ קצת גדולה וא׳ קצת קטנה אה״נ דהוי מום והיינו זגדוס דתנן התם במשנה ג׳ כל זוגא דלא שוו להדדי. וז״ל הרמב״ם בפ״ז עינו אחת שחורה ואחת כעין התכלת א׳ גדולה וא׳ קטנה ע״ש. ורש״י ז״ל סבר דהך מומא הואיל ודמי לשחול דהתם בפ״ז שאמרו בגמרא שנשמטה יריכו ופירש״י שם שאחד מירכותיו גדולה מחברתה עיין שם. והוא שרוע האמור בתורה וכדתניא בת״כ וכ״פ הרמב״ם בפ״ז ע״ש א״כ הך זגדוס דהכא נמי דהיינו גם כן זוגא דלא שוו להדדי הוא בכלל שרוע האמור בתורה. ובזה מתורץ גם כן מה שהקשה הרא״ם ז״ל ע״ע: