משכיל לדוד · ויקרא · פרק 21 · פסוק 20

או גבן וכו׳. שערן ארוך וכו׳. בפ׳ אלו מומין תנן אין לו גבינים או אין לו אלא גבן אחד זהו גבן האמור בתורה ר׳ דוסא אומר כל שגביניו שוכבין. ואין להקשות אמאי פירש כר׳ דוסא ולא כרבנן. דהרי אמרינן התם בגמרא דרבנן מודו בדר׳ דוסא שהוא עיקר גבן האמור בתורה דלשון גבן הכי משמע ומלהון דרבנן מדרש מאו גבן דממילת או מרבו להו. ור׳ דוסא לא דריש או ולכך לא נקט רש״י אלא מה שמוכרח בפשט הכתוב:

או תבלול וכו׳ חלזון וכו׳. פיר׳ בגמרא פ׳ הנזכר דחלזון ונחש אחת הוא דקרו ליה הכי והכי ועינב הוא דבר אחר דהיינו שיש בשחור של עינו כגרגיר של ענבה. ונראה דהך חלזון ונחש אתי מאו תבלול. ועינב מאו דק דתבלול היינו דבר המבלבל דהיינו שנמשך חוט מהלבן עצמו ופוסק בסירה וכו׳ ומריבוייא דאו תבלול דרשינן חלזון שהוא בשר נוסף הנמסך וחופה קצת מן השחור. (כן פיר׳ הר״ב שם במשנ׳) ורק היינו קרום משוקע בשחור שבעין ומריבוייה דאו דק מרבינן עינב שהוא גם כן בשחור והיינו דמייתי להו רש״י הכא ברמיזה דאו או קא דריש ובת״כ תניא דק זהו הדוק חלזון נחש עינב מנין ת״ל או דק תבלול לבן הנכנס בשחור וכו׳. ונראה דחסר בברייתא מלת או וכצ״ל ת״ל או דק או תבלול כלומר דמהנך תרי או אתו חלזון נחש ועינב. והדר מפרש עיקר תבלול דהיינו לבן הנכנס וכו׳. ובהכי מתורץ כל מה שהק׳ הרא״ם על רבינו דלמה הזכיר פה העינב שהוא מום בפני עצמו ועוד דבת״כ מוכח דחלזון פירו׳ של דק הוא ולא של תבלול ע״ש. ולע״ד דמוכרח כדכתיב והשכל נותן כך דחלזון בכלל תבלול הוא ולא בכלל דק שכן הוא משמעות תבלול דבר המבלבל והך חלזון דבר המבלבל הוא ועינב שאינו דבר המבלבל הוא דאתו מאו דק כדאמרן: