משכיל לדוד · בראשית · פרק 12 · פסוק 1

לך לך להנאתך ולטובתך וכולי הרמב״ן ז״ל טען שא״צ כי משפט הלשון כן הוא הגשם חלף הלך לו אלכה לי אל הגדולים ורבים ככה ותירץ מוהרא״ם ז״ל דאף על פי שמשפט הלשון כן הוא כל היכא דאיכא למדרש דרשינן עיין שם ואחר אלף אלפים מחילות לא ירדתי לסוף דעתו דבשלמא אם דרשה זו היתה נמצאת במדרש חכמים היה מקום לתרץ כן שכן מצינו כמה דרשות מיתורא דקראי וכדומה אעפ״י שכפי משפט הלשון אינו מוכרח לידרש מ״מ היכא דאיכא למדרש וכו׳ מיהו לימוד זה הוציא רש״י ז״ל מדעתו דבמדרש לא נמצא כן כמ״ש הרא״ם גופיה וכיון שכפי משפט הל׳ אין כאן שום יתור ל״ל לרש״י לבקש דרשות מדעתו הרי כל עצמו של רש״י לא בא בפירושו אלא ליישב המקרא על פשוטו כמו שהודיע בכמה מקומות ואפילו דרשות רז״ל לא הביאם אלא היכא שאין הפשט מיושב כ״כ א״כ קו׳ הרמב״ן בדוכתא קיימא. וראיתי לבעל שפתי חכמים שכתב ולי נר׳ שקושיא היא בכל מקום וגבי הגשם חלף הלך לו ר״ל לטבעו לרצונו אבל כאן הקב״ה אמר לו לך לך והוא אין רצונו בכך לכך הוצרך לפ׳ להנאתך וכו׳ ועמו הסליחה כלל זה אין לו רגלים דבכמה מקומות מצינו תיבה זו אע״ג דלא הוי לרצון ואפ״ה לא דריש בהו רש״י ולא מידי כגון (בפ׳ דברים) ואתם פנו לכם וסעו המדברה וכו׳ והתם ודאי שלא לרצונם אמר להם שילכו וכן בפ׳ תולדות וקום ברח לך אל לבן אחי וכו׳ ורבים ככה. ולעד״ן דלאו מיתורא דלך נפקא ליה לרש״י הך פירושא דלפי האמת אין כאן יתרון לדרוש שכן משפט הלשון אלא הכרחו של רש״י שהרי משפט הל׳ היא דבכל מקום שהזכיר ל׳ הליכה לא הזכירה על היציאה ממקום שהיא בו אלא על המקום שהולך בו אבל על מקום שיוצא שייך ל׳ יציאה וכדומה כמו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה הרי ההליכה קאי על חרנה וכן רבים ובהך פרשה גופה ויצאו ללכת ארצה כנען א״כ הכא היל״ל צא מארצך וכו׳ ולך לך אל הארץ אשר אראך אלא מש״ה כתיב הליכ׳ זו חוץ למקומו לידרש ומשו׳ דכת׳ לך לך דרשי׳ תרתי מילי להנאתך ולטובתך הנאה היא שיהיו לו בנים והטוב׳ שיודע טבעו בעולם וה״ט דבפ׳ וירא גבי ולך לך אל ארץ המוריה לא פי׳ רש״י מידי אע״ג דהוי הל׳ כפול כמו הכא ולפי דרכו של הרא״ם התם נמי הו״מ לדרוש להנאתו אלא היינו טעמא משום דהתם ניחא דההליכה קאי לארץ המוריה מקום שהיה לו להלוך וליכא למדרש מידי וכן בכל מקום אבל הכא דוקא איכא למדרש הכי והקרוב אלי שדרשה זו לאו מדידיה דרש״י הוא אלא מצאה באיזה מדרש והביאה רבינו לתרץ ההרגש הנז׳ דאיכא בלישנא דקרא ומה שהאריך רש״י ושם וכו׳ וכאן וכו׳ בא לומר דלא תהא סבור שהליכתך שם אינו צריך אלא דוקא לענין להיות גוי גדול מכלל שאם לא ילך לגוי גדול הוא דלא יהא הא בנים מיהא יהיו לו לכך קאמר דלאו הכי אלא שאם לא ילך לא יהיו לו בנים כלל: