משכיל לדוד · ויקרא · פרק 6 · פסוק 4

ופשט וכו׳ אין זו חובה וכו׳. פי׳ דק״ל דהא כבר שמעינן מדכתיב לעיל מדו בד וכו׳ שלא ילבש עמהם בגדים אחרים לא של פשתים ולא של צמר לא של קדש ולא של חול. וכדתניא בהדיא בת״כ וכיון שכן אמאי הוצרך למכתב הכא ופשט וכו׳ לא הול״ל אלא ולבש בגדים אחרים וממילא הוה שמעינן דמקמי שילבש את אחרים צריך לפשוט את אלו דהא בד כתיב בהו דאין להוסיף עליהם אלא דאי כתב רחמנא ולבש בגדים אחרים בלא ופשט הוה שמעינן שהיא חובה דוקא ללבוש מין בגדים אחרים להוצאת הדשן וממילא הו״א דהיינו בגדים של חול שהרי בכהן הדיוט לא שייך ביה רק מין אח׳ של בגדי קדש משו״ה כתיב ופשט ולבש דמשום שצריך לפשוט את אותם הבגדים החשובים כדי שלא יטנפם בהוצאת הדשן ושוב לא יהיו ראויים לעבודות אחרות משו״ה צריך שילבש בגדים אחרים פחותים מהן ומיהו הנהו נמי של קדש נינהו דמקיש בגדיו לבגדים. אבל אם הכהן אין דעתו ללבוש עוד אותם הבגדים לשום עבודה שכבר הם שחקים פשיטא שא״צ לפשטם אלא יכול להתעסק בהוצאת הדשן באותם הבגדים עצמם ששימש בתרומת הדשן דלא הצריכו קרא ללבוש בגדים אחרים אלא על צד דרך ארץ ומשום דחסה תורה על ממונם של ישראל והילכך דוקא כשאני קורא בו ופשט דהיינו שדעתו לשמש עוד באותם בגדים דמדינא צריך לפשטם לפי שלא יהיו עוד ראויים אז אני קורא בו ולבש וכו׳ וכשאיני קורא בו ופשט איני קורא בו ולבש וה״ט דנקט רש״י בגדים שבישל וכו׳ אל ימזוג וכו׳ ולכאורה ק׳ שהמשל הוא להיפך מהנמשל דהכא התרומה שהיא דמיון מזיגת הכוס היא קודמת להוצאה שהיא דמיון הבישול אבל עפ״י דרכנו ניחא דלא קפיד קרא אלא דוקא כשיש בדעתו לשמש עוד שאר עבודות אחר כך באותם הבגדים הא לא״ה אין קפידא. ובזה אזדא לה קושיית הרמב״ן שטען על רבינו וזה לשונו ולא ידעתי מניין אמר הרב שאינה חובה כי נראה שמצוה היא על הכהן שהבגדים שעשה בהן הקרבנות גם הרמת הדשן יהיו נקיים וכו׳ עכ״ל. והרא״ם זכרונו לברכה בדחק ליישב ע״ע. ולדידן ניחא דהרב ה״ק אין זו חובה כלו׳ דעכ״פ יהא מוכרח לשנות הבגדים כשבא להוציא הדשן אלא חובה מהלכות דרך ארץ ונפקא מינה שאם אין בדעתו להשתמש עוד באותן הבגדים שתרם בהן מצי נמי למעבד בהו הוצאת הדשן וא״צ לשנות: