משכיל לדוד · בראשית · פרק 27 · פסוק 2

לא ידעתי וכו׳ אריב״ק וכו׳ נלע״ד ללמוד טעם לדבר זה דידוע דאית נשמתין מסטרא דדכורא ואית נשמתין מסט׳ דנוק׳ והנה תנן התם בעדיות האב זוכה לבן בנוי וכו׳ ובשנים וע׳ בע״מ מ׳ חק״ד ח״ב פכ״ח דאית מאן דירית מסט׳ דאבוי ואקרי נחלה ואית מסט׳ דאמיה והיא נקרא׳ ירושה הבאה לאדם ממקום אחר. וידוע דאית בנשמת׳ ה׳ בחי׳ נר״ן ח״י וקי״ל כחכמים זכה מוסיפין לו לא זכה פוחתין לו וכנגד זה אריב״ק שידאג אדם ה׳ שנים לפני כן וה׳ לאחרי כן בין סמוך לפרק אביו בין לפרק אמו שאם נשמתו מסט׳ דדכו׳ הרי ירית שניו מסט׳ דאבוי ואם זכה מוסיפין לו אלא שאין כל אדם זוכה לכל הה׳ בחי׳ נר״ן ח״י יש זוכה בא׳ או בב׳ או בג׳ או בד׳ או בה׳ וכנגד מה שזכה כך מוסיפין לו א׳ או ב׳ וכן בפוחתין לו וה״ה והוא הטעם למאן דנשמתיה מסט׳ דנוק׳ דירית מאמיה ונודע דנשמתין שמצד הגבורה אינון מסט׳ דנוק׳ ויצחק היה מסט׳ דגבורה ולכך חשב דילמא ירית מסט׳ דאמיה (אף על גב דלפי האמת לאו הכי וכמ״ש בזהר על פ׳ שוב אשוב אליך ולא אליה) וחשש פן ח״ו גורם איזה חטא לפחות לו חלילה ולכך דאג ה׳ שנים קודם לכן: