משכיל לדוד · בראשית · פרק 14 · פסוק 14

חניכיו חניכו וכו׳ דאל״כ הול״ל את עבדיו א״נ את נעריו ומאי חניכיו אלא ש״מ לדרשה:

שמנה עשר וכו׳ אליעזר לבדו וכו׳ לא ידענא מי הכריחו לרבינו להוציא הפ׳ מפשטו ולפרשו בגימ׳ בפרט שאין זה דבר מוסכם מרבותינו דאיכא מ״ד דרבים אשר הלכו אתו ואפ׳ דהוכרח לזה דאל״כ מאי קמ״ל בהודיע המספר מה היו וא״ת שהיה להודיע הנס שיצא להלחם במתי מעט נגד כמה אוכלוסים הוה סגי לומר ילידי ביתו בלבד דממילא מסתמא לא היו כ״כ רבים ואפש׳ עוד מדהול״ל שמנ׳ עשר ושלש מאות איש דהכי אורחיה דקרא בכל כה״ג א״ו מדלא כתיב איש ש״מ דלאו אקרקפתי דגברי חשיב. ועוד אפש׳ מדהול״ל וירק את חניכיו ילידי ביתו והמה שמנה עשר וכו׳ או ויהיו שמנה עשר וכו׳ ועדיין אין דעתי נוחה בכל זה שיהי׳ הכרח לאפוקי קרא מפשטיה לגמרי אלא שלא מצאתי דבר ברור וטוב מזה:

עד דן שם חשש כחו וכו׳ והא דקרי ליה כן הוא ע״ש העתיד כמו שדה העמלקי דלעיל דהא דן אכתי לא הוה ועוד כתיב בשופטים ויקראו את שם העיר דן וכו׳ ואולם ליש שם העיר לראשונה: