משכיל לדוד · שמות · פרק 21 · פסוק 16

מות יומת בחנק כל מיתה וכו׳ הכי תניא במכילתא אתה אומר בחנק או אינו אלא א׳ מכל שאר מיתות אמרת זו מדה בתורה כל מיתה האמורה בתורה סתם אי אתה רשאי למושכה להחמיר עליה אלא להקל עליה ד״ר יאשיה רבי יונתן אומר לא מפני שהיא קלה אלא מפני שנאמרה סתם וכל מיתה האמורה סתם אינה אלא חנק ע״כ ונר׳ דפליגי בפלוגתא דר״ש ורבנן דר׳ יאשיה סבר כרבנן חנק קל ור׳ יונתן ס״ל כר״ש הרג קל וכיון דקי״ל כרבנן קשה אמאי נקט רש״י טעמיה דרבי יונתן ושבקיה לר׳ יאשיה דהוי לפי ההלכה. ומיהו יש לדחוק ולפ׳ דבריו ז״ל אליביה דרבי יאשיה. וה״ק כל מיתה וכו׳ אינה אלא חנק לפי שאין אתה רשאי להחמיר אלא להקל. ומ״ש עוד רש״י והפסיק הענין וכו׳ ונ״ל דהיינו פלוגתא וכו׳ טעמיה דמ״ד לא מקשי׳ הוא ברור מדהפסיק הענין בגונב איש אבל מ״ד מקשי׳ מאי טעמיה הרי הופסק. ונר׳ דה״ט דאי לא הוה מפסיק בינייהו בהך דגונב הוה מקשי׳ לקללה לכל מילי והוה אמרי׳ נמי כי היכי דקללה אפי׳ לאחר מיתה כדילפי׳ מאביו ואמו קילל מש״ה הפסיק בהך לומר דמכה לאחר מיתה פטור. וטעמא דפטור משום דמכה אביו אינו חייב עד שיעשה בו חבורה כדלעיל. ולאחר מיתה לא שייך חבורה. ה״נ קמ״ל במה שמפסיק דלא מקשי׳ לענין מיתה דליהוי מכה נמי מיתתו בסקילה קמ״ל דבחנק. והא דמקשי׳ היינו לענין מאי דדרשינן במקלל לרבות את האשה ולהוציא את הקטן. וה״נ לענין שאם היו אביו ואמו רשעים גמורים וקילל אותם דפטור משום ההיא דבעמך. ומקשי׳ הכאה לקללה דה״נ אם חובל בהם פטור כדאיתא בפ׳ הנחנקין: