משכיל לדוד · שמות · פרק 21 · פסוק 17

מות יומת בסקילה וכו׳ ובנין אב וכו׳ הק׳ הרב מוהרא״ם ז״ל דמלישנא דמכילתא משמע שדורשו בג״ש ומי דחקו לרש״י לפרשה ע״ד בנין אב. ות׳ דשמא ג״ש אינה אלא בתיבות דומות וכאן אינן דומות דמיהם ודמיו ואף על פי שאמרו זוהי שיבה זוהי ביאה אין זה כ״כ רחוק כמו המלות בלתי דומות וכו׳ ע״כ ואחר המחילה ק״ל דהא אמרי׳ במכות אההיא דהוה ס״ד דתלמוד׳ למימר דאין דנין לעיני מלעיניך ומאי נ״מ והא תנא דבי ר״י זוהי שיבה זוהי ביאה ע״ש. הרי דמשוה דתלמודא המלות בלתי דומות לההיא דשיבה וביאה. והאמת הוא דשפיר ילפי׳ ג״ש אפילו המלות אינן דומות לגמרי רק דלא סתרי אהדדי כל היכא דליכא דדמי ליה דאי איכא דדמי ליה ודאי מדדמי׳ ליה ילפי׳ וכמו שביאר כ״ז הג״רש בס׳ כריתות וקו׳ הרב במקומה עומדת מי לחצו לרש״י ז״ל. ונל״עד דכיון דבההיא פרשתא דבעל אוב כתיב ביה סקילה וכרת כי ליכא עדים וממילא בשגגתו חייב חטאת הילכך לא ניחא ליה לרש״י לפ׳ דבג״ש הוא דיליף דאם כן נימא אין ג״ש למחצה ונילף מקלל מבעל אוב לכל מלתא ונימא דעקימת שפתיו הוי מעשה ולחייב נמי קרבן בשגגתו לכך מייתי ליה בדרך מה מצינו: