ויהי חשך וכולי ולמה הביא וכו׳ אין כוונת רבינו לשאול אעיקרא דמלתא למה הביא מכת חשך דמ״ש ששאל הטעם במכה זו טפי מכלהו והרי הוא ז״ל הביא בפ׳ דלעיל במכת ערוב שבטכסיסי מלכו׳ הביא כל המכו׳ וכולם מבוארי׳ בתנחומא. ותדע שאין זו כוונתו דא״כ לא הוה נטר לה עד הכא דה״ולל לכתוב כן מיד בתחלת הפסקא אלא פשוט שכוונת שאלתו ולמה הביא עליה׳ חשך בענין זה בתרי גווני כנר׳ מן הכתוב דכתיב ב׳ זימני שלשת ימים. ומתרץ דג׳ ימי אפלה הראשוני׳ היה להמית פושעי ישראל וג׳ האחרוני׳ כדי שיוכלו לחפש ישראל בבתיה׳ ולכך היו בענין זה שהיושב אין יכול לעמוד כדי שיוכלו ישראל לילך לבטח בבתיה׳ ולחפש בכל מקום והא שלא היו כל הו׳ ימים כן היה הדבר להודיע לישראל כל הב׳ טעמים שבשבילם שלח החשך ורמזם להם בשנותו ב׳ מיני חשך. ויום הז׳ של חשך שהרי כל מכה היתה משמשת שבוע וכדפי״רשי בפ׳ דלעיל. יום זה נשאר לים סוף דכתיב ויהי הענן והחשך כך תירצו במדרש:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 10 · פסוק 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745