משכיל לדוד · שמות · פרק 10 · פסוק 21

וימש וכו׳ וחשך של לילה וכו׳ ק׳ מנ״ל לרבינו לפ׳ שהיה הפרש בין חשך של יום לחשך של לילה והיה נר׳ לומר דדייק רש״י הכפל ויהי חשך על ארץ מצרי׳ וימש חשך ולכך רוצה לפ׳ ויהי חשך קאי על היום וימש חשך מיירי בלילה שיחשיך יותר אלא דאכתי ק׳ דמ״נל לומר דחשך של יום היה יותר גדול מחשך של לילה דעלמא הא לא כתיב אלא ויהי חשך ומשמע חשך סתם דהיינו חשך דלילה. ותו אעיקרא דמלת׳ קשיא דלאיזה תכלית היה השינוי הזה בין יום ללילה. ומה שתירץ הר״ב דבק טוב דאל״כ היאך ישתנה סדרי בראשית הא כתיב יום ולילה לא ישבותו ע״ש אינו נר׳ כלל אחר המחילה הראויה חדא דהיכן הוא היום כיון שהיה בו חשך גדול מחשך של לילה סתם הרי הוא חשך ולא אור וכבר נשתנו לדידיה סדרי בראשית ומה גם דלפי האמת אין זה שינוי כלל דלא ישבותו דהת׳ רוצה לומר שלא ישבותו מלשמש המזלות יומם השמש וירח בלילה כדפיר״שי התם ובאותו זמן נמי הכי הוה ולא נשתנו סדרי בראשית חלילה אלא החשך היה לגבי המצריים שנחשבו עיניהם מראות ולכל בני ישראל היה אור ואפי׳ בתוך בתיהם של המצריי׳ ממש כדלקמן ברש״י שחפשו ישראל וראו את כליהם. ונל״עד דמעול׳ לא עלתה על דעת רש״י לומר שהיה הפרש בין יום ולילה שאם זו כוונתו הול״ל בתחלה ויחשיך עליה׳ חשך ביו׳ יותר מחשכו של לילה וחשך של לילה יאמש וכו׳ ומדלא כתב הכי מוכח שאין כוונתו אלא לפ׳ מלות וימש חשך וביאר הענין דר״ל ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה כלו׳ דאי לא כתיב אלא ויהי חשך לבד הוה משמע חשך סתם כמו של לילה דעלמא מש״ה הדר ופירש קרא וימש חשך. והדר אתא רש״י ללמד ולבאר לפי פירושו ב׳ דברי׳ א׳ הו״יו של וימש שלא נפר׳ שהוא ענין בפ״ע אלא ביאור לשלמעלה ממנו ועוד מהו ביאור תיבת חשך שנכתב אחר וימש וקאמר דה״פ וימש בו״יו שנכתב אחר ויהי חשך כלומ׳ ואותו חשך שאמרתי יאמש ויחשיך עוד כלו׳ יותר מן הסתם ולא כחשך של לילה דעלמא ודוק. ומ״מ ליישב ג״כ דברי רש״י כמשמען וכח ראייתי מדכתיב ויהי חשך דל׳ יהי משמע יהי דבר חדש כמו יהי אור דגבי בריאת העול׳ ואילו היה החשך כמו של לילה אין כאן דבר מחודש רק החשך של הלילה שעברה. א״ו דר״ל כשיגיע היום יהי חשך מחודש יותר מחשכו של לילה שעברה שהיה החשך הרגיל לעול׳ וכך יהיה ביום ושוב אחר כך וימש חשך כלו׳ כשיגיע זמן הלילה יחשיך עוד. ומ״מ לדידי נר׳ האמת כדכתיב׳ תחלה ומה שהוצרך רש״י לאתויי ג״כ פי׳ אנקלוס משום דסוף סוף לפירושו תיקשי דויהי חשך וכו׳ יתורא הוא דהוה סגי לומר וימש על ארץ מצרים: