משכיל לדוד · במדבר · פרק 16 · פסוק 5

בקר ויודע וכו׳ עת שכרות וכו׳ כלומר אפילו תאמרו שאין אתם שכורים מ״מ העת בעצמה עת שכרות היא ואין לחלק כדאמרי׳ בעלמא לא פלוג רבנן וכדאשכחן גבי נשיאו׳ כפים שאין נ״כ במנחה מטעם שכרות ואפילו ביה״כ דליכא שכרות אפ״ה לא פלוג. ומסיים רש״י והוא היה מתכוין לדחותם דלפי האמת הוה שרי במקדש או במשכן דהא היו מקריבין התמיד והקטורת בין הערבים. ומ״מ קיבל קרח דבריו ולא הרגיש שזו דחייה בעלמא לפי שחשב דילמא יש לחלק בין הכהנים דהוו כבר קביעי ולא היו שותים יין כלל לדידהו שזו פעם ראשונה להם ולא נאסרו עד האידנא ביין ולכך איכא .למיגזר בהו:

בקר ויודע וכו׳ לעבודת לויה וכו׳ פי׳ דק״ל לרש״י תרתי חדא הכפל דנראה בלישנא דקרא ועוד אמאי כתיב ואת הקדוש והקריב אליו בוי״ו הול״ל ואת הקדוש יקריב אליו. לכך מפ׳ דה״ק קרא ויודע ה׳ את אשר לו לעבודת לויה ואת הקדוש כלומר וגם יודע ה׳ את הקדוש לכהונה. ומאי דכתיב בתר הכי והקריב אליו אינו דבק עם את הקדוש אלא חוזר על את אשר לו לעבודת לויה שאותם שהיו ראויים להתמיד בעבודת לויה הוא ית׳ יקריבם אליו. וז״ש רש״י אותם בלשון רבים שלא א׳ בלבד ישאר לעבודת לויה. ונראה לומר שכוונתו על בניו של קרח שמשה היה רואה שהם יעשו תשובה ויחיו וישוב׳ לדוכנם וכמ״ש רש״י לקמן בסוף דבור רב לכם וכו׳ והשאר שיעמדו במרדן יאבדו וינטל מידם גם עבודת לויה שכן דין כל המבקש מה שאינו ראוי לו שגם מה שהיה בידו ניטל ממנו. ומאי דכתיב בתר הכי ואת אשר יבחר בו יקריב אליו קאי על הכהונה שא׳ בלבד ימלט וכדלקמן. ולכך הביא רש״י ראיה מהתרגום יקרב לקדמוהי וכו׳. ומ״ש רבינו ומדרשו בקר וכו׳ היינו משום דעפ״י הפשט ק׳ דהול״ל מחר ויודע ה׳ וכו׳ דהכי אורחיה דקרא. א״נ נימא בבקר ומאי בקר ש״מ לדרשה. ובטעם המדרש למה ביקש משה משל זה דבקר וערב. נראה משום דידוע דהכהן נאחז במדת החסד מדת יום והלוי בגבורה מדת לילה. וז״ש להם אתם בבחי׳ הדין שאתם לוים ואתם רוצים לשרת בכהונה א״א זה כשם שא״א להפוך ערב לבקר ובקר לערב: