משכיל לדוד · במדבר · פרק 16 · פסוק 4

ויפל וכו׳ דק״ל נפילה זו מה טיבה. ואף על גב דלעיל במרגלי׳ נמי כתיב ויפל משה ואהרן על פניהם. התם מסיים בה לפני כל קהל עדת בני ישראל כי לא לפני הפושעים נפלו אלא לפני כל העדה למשוך את לבם מלהטות אוזן לדברי המרגלים. אבל כאן דאכתי לא הוו שם אלא קרח ועדתו דבתר הכי הוא דכתיב ויקהל עליהם קרח את כל העדה א״כ למה זה נפל על פניו לפני הפושעים כנראה שהיה מתיירא מהם לכך משני דלאו בפניהם נפל על פניו אלא בינו לבין עצמו כמצר על רעת׳ לפי שהיה סרחון רביעי. ואפשר עוד דדיוקו של רש״י בכאן מדכתיב וישמע משה ויפל וק׳ דהול״ל וירא משה דמה שמועה שמע והלא לא שמע אלא ראה כשבאו וקמו לפניו. א״נ הול״ל בקצרה ויפול משה על פניו. אלא ר״ל דמיד ששמע שהיו באים טרם בואם נפל על פניו שהיה מיצר על ריבוי רעתם. וטעם התרשלות ידיו היא משום דכתיב על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו. ומה שהביא המשל כי היכי דלא תיקשי דהיכי אמרי׳ שנתרשלו ידיו והא חזי׳ בתר הכי שהתפלל אל אלהי הרוחות וכולי האיש אח׳ יחטא וכו׳ ולכך משני עם המשל דנתרשלו ידי האוהב ואמר שמא לא יקבל עוד ממני ואם כן צריך להשתתף עם אחר שעדיין לא בא לידי מדה זו אלא זה הפיוס הראשון. וכן עשה משה ששיתף עמו אהרן בתפלתו דכתיב ויפלו על פניהם ויאמרו וכו׳ לפי שחשש שאין שורת הדין נותנ׳ שהוא יטריח יותר להקב״ה בתפלותיו עליהם. ועל זה שכתב רש״י שהיה זה הסרחון רביעי. ק׳ דהרי בפרשת דברים פירש״י גופיה וחצרות במחלוקתו של קרח דמחלוקת קרח קודם המרגלים שהרי מעשה המרגלים היה במדבר פארן וכתיב ואחר נסעו העם מחצרות ויחנו במדבר פארן. והרא״ם ז״ל כתב דמדרשי׳ חלוקים הם. ואפ׳ לתרץ עפ״י מה שכתבתי לעיל ריש פ׳ שלח דחצרות נמי במדבר פארן הוה ע״ש. וא״כ אפ׳ דכשאירע מעשה המרגלים שאמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה חזרו קצת לאחוריהם עד חצרות ושם אירע מעשה קרח. ועי״ל והוא העיקר דאיכא למידק אמאי לא כתיב התם ובחצרות כדכתיב לעיל במדבר בערבה אלא נראה דוחצרות קאי על מילת בין שהוזכרה לעיל בין פארן וחצרות כלומר סמוך לחצרות שהיה במדבר פארן שם אירע מעשה דקרח ולעולם אחר מעשה המרגלים הוה. ותדע דאל״כ הא דאמרי׳ דנסמכה פ׳ מרגלים לפ׳ מרים לומר שהי״ל ללמוד ממרים אמאי לא קאמר נמי שה״ל ללמוד ממה שאירע לקרח ועדתו לפי שדברו לה״ר על משה לומר שהוא מדעתו עשה כן וירד חיים שאולה. א״ו דבתר הכי הוה: