משכיל לדוד · שמות · פרק 2 · פסוק 23

וימת וכולי נצטרע וכו׳ ההכרח ברור דאל״כ למה ויאנחו אדרבא באבוד רשעים רינה וא״ת היכא רמיזא בקר׳ כבר מייתו לה בש״ר מל׳ נאקת׳ כמא דתימא נאקת חלל וכמה דתימא מעיר מתים ינאקו וכבר רמזה רש״י ז״ל לק׳ שפי׳ נאקתם צעקתם וכן מעיר מתים ינאקו. ומ״מ לפי המד׳ ק׳ אמאי כתיב ויאנחו ב״י מן העבוד׳ הול״ל ויאנחו וכמו שהק׳ הרא״ם ז״ל והניחו חלק ובש״ח נדחק בשם הג״א לפי שהיו מתייראים לצעוק משום שחיטת הבנים דנר׳ כאילו ממאנים ברפואת המלך ע״ש דס״ס לא יתיישב מאי דהדר קרא ותעל שועתם וכולי מן העבודה. ולע״דן ליישב בההיא דאמרי׳ בימי ר״י הוה כפנא דמותנא והוו בעי למתבע רחמי אמותנא. דחמיר ולסבול כפנא אמר להו ר״י אדרבא בעו רחמי אכפנא דתרווייהו בכלל דכי יהיב רחמ׳ שובעא לחיי הוא דיהיב ע״ש וה״נ הואיל ובאו לידי תפלה ע״י המות נתחכמו למתבע רחמי על העבודה כלומר שישלח דברו ויגאלם וכיון דיהיב רחמ׳ גאולה לחיי הוא דיהיב וממילא נצולים ג״כ מן המות: