משכיל לדוד · ויקרא · פרק 27 · פסוק 8

על פי אשר תשיג ידו וכו׳ אם היה חמר וכו׳. תימא שזו דעת יחיד היא דר״א הוא דס״ל הכי במתניתין בס״פ שום היתומים ואמרינן התם בגמרא ורבנן הנהו לאו כלי אומנות נינהו אלא נכסים נינהו. וכ״פ הרמב״ם בפ״ג היה חמר אין נותנים לו בהמתו אעפ״י שאין לו מזונות אלא ממנה ע״כ ואברא שדרך המלך רש״י ז״ל הן לו שיעור זה לפרש בדברי היחיד היינו היכא דפשטיה דקרא מוכח טפי כוותיה. אבל הכא לא שייך זה דפלוגתייהו דר״א ורבנן לא תליא אלא בסברא ולא בקרא. וא״ל דטעמא של רש״י ז״ל משום דבס״ד דערכין תנן סתמא כר״א דתנן אפילו ספינתו בים ובאה לו ברבואות אין להקדש בהם כלום ומוקי לה התם בגמרא כד״א ע״ש דהא סוף סוף סתם ואח״כ מחלוקת הוא דפלוגתייהו בפ״ו ואין הלכה כסתם וכמ״ש הכ״מ שם אליביה דהרמב״ם ומוכרח הוא דהואיל והסת׳ הראש׳ לא משגחינן ביה כל שיש מחלוקת אחריו הדרינן לכללין יחיד ורבים הלכה כרבים וכ״ש דר״א שמותי ומה גם עתה דהש״ס שקיל וטרי אליבא דרבנן וצ״ע: