משכיל לדוד · במדבר · פרק 21 · פסוק 9

נחש נחשת וכולי הקב״ה קוראהו נחש וכולי הקושיא מבוארת ומפורסמת וכמו שהק׳ בש״ח בשם הרמב״ן ז״ל שהרי לא הזכיר נחש אלא עשה לך שרף ע״ש. ונלע״ד לומר ויתיישבו בזה ג״כ כמה דקדוקים בל׳ הכתוב עפ״י מה שראיתי לרבינו בחיי ז״ל על פ׳ ויסר מעלינו את הנחש דהזכירו בל׳ יחיד כי ירמוז לנחש שלמעלה הוא הכח הממית ע״ש ויש סמך לדבריו בס׳ הזהר בפ׳ תזריע וז״ל דבגין לישנא בישא חויא אזדמן בין לתתא דכתיב וישלח ה׳ בעם את הנחשים השרפים ע״ש ואין להק׳ דא״כ והשרפים מיבעי ליה דתרין אינון וחד אתחזרו חד לעילא וחד לתתא (וכ״כ שם בזהר) ואיכא למימר דלפי שדברו לה״ר למעלה ולמטה כדכתיב באלהים ובמשה הילכך גירה בהם הקב״ה הנחשים השרפים נחש לעילא שרף לתתא. וכשהלכו ישראל אצל משה אמר ליה לדידך לא צריכי׳ לפייס שכב׳ ידענו בך שאתה מוחל על כבודך ומאחר שתמחול השרפים ילכו ממילא לתתא אבל מה שאנו מבקשים מאתך שתתפלל אל ה׳ ויסר מעלינו את הנחש העליון שבא כנגד מה שדברנו באלהים וכן עשה ויתפלל משה וא״ל הקב״ה עשה לך שרף כלומר אדרבא כבודי אני מוחל להם אבל על כבודך אני מקפיד. ומשה רבינו מיעט כבודו והרבה כבוד שמים לכך עשה להיפך ויעש משה נחש כלומר כבודי כאין אבל מה שאני מזהיר אתכם לשוב בתשובה לגבי קוב״ה וכדי שידעו שמה שעשה הוא נגד הנחש העליון ולא נגד השרף לכך עשהו של נחשת שכך אמר הקדוש ברוך הוא קוראו לעליון נחש ואני עושהו של נחשת לשון נופל על לשון: