משכיל לדוד · במדבר · פרק 21 · פסוק 15

ואשד הנחלים וכו׳ נזדעזע ההר וכו׳ הכי איתא בילמדנו. אבל בגמרא פ׳ הרואה אמרו את והב שני מצורעים היו והיו מהלכים בסוף מחנה ישראל כי הוו חלפי ישראל אתו אמוראי עבדי להו נקירת׳ וכו׳ ולא הוו ידעי דארון קא מסגי קמייהו דישראל והוה ממיך להו טורי מקמייהו כיון דאתא ארון אדבקו טורי בהדי הדדי וקטלינון ונחת דמייהו לנחלי ארנון כי אתו את והב חזו דמא דקא נפיק מביני טורי אתו וא״ל לישראל ואמרו שירה ע״כ. ורש״י ז״ל נסיב לה כפי המדרש דמשמע ליה טפי בפשט הכתובים בפי׳ את והב וכו׳ וגם דבדרך זה ניחא דמה ענין שירת הבאר לנס זה אלא לפי שהבאר הודיעה להם הנס. אבל במ״ש במד׳ דנזדעזע ההר של א״י וכו׳ לא פליג בזה על הש״ס דלעולם ענין דבקות ההרים בהדי הדדי לאו מלתא חדתא היא דלעולם כל ההרים הוה הארון ממיך להו ואמנם לא היה אלא לשעה ולאחר שעוברים ישראל היו חוזרים ההרים למקומן. ומ״ש דג׳ נשארו בהן היינו שלא נתלשו ממקומן אפילו בשעה שעברו ישראל דרך שם והשתא הכא מה שהוצרך המד׳ לטעם השפחה היוצאת להקביל וכו׳ היינו להודיע מ״ש שנתלש ההר של האמורי והלך לגבי הר של מואב ולא היה הענין להיפך ולזה צריך לטעם כשפחה וכו׳ והכי אי׳ בהדיא בבמדבר רבה ובילמדנו הר שבארץ מואב לא נזדעזע והר שבא״י נזדעזע ומפני מה נזדעזע ההר שבא״י מלה״ד לשפחה וכו׳ ע״ש: