משכיל לדוד · בראשית · פרק 3 · פסוק 14

כי עשית זאת וכו׳ דברי הרב וכו׳ אע״ג דכל מסית דעלמא חייבתו תורה מיתה עם היות דשייך ביה הך טענתא דדברי הרב וכו׳ ואף אם טוען כך אינו נפטר מן המית׳ וא״כ מ״ש דהכא גבי נחש משמע שאם היה טוען על עצמו כן הי׳ נפטר וכמו שהרגיש הרא״ם ז״ל ונדחק בזה ע״ש ולדידי לק״מ דשאני הכא דאכתי לא ניתן בו באדם יצה״ר עד האידנא שנתלבש היצר בנחש להסיתו ויכול היה לומר שעשה כן לטובתו של אדם כדי שלא ישמע את דבריו ויקבל שכר דאל״כ אלא שאין לו יצה״ר אינו כדאי לקבל שכר ולכך א״ל כן ואיהו הוא דאטעי אנפשי׳ דהול״ל דברי הרב וכו׳ אבל מסית דעלמא אינו יכול לטעון כן דהא בל״ז יש לו יצה״ר באדם ומאי אהני ליה איהו הילכך לא מצי לטעון כן אבל נחש אה״נ דהו״מ לטעון כן אלא שלא רצה הקב״ה להניחו שיטעון ללמד הא גופה דאין טוענין למסית: