משכיל לדוד · בראשית · פרק 30 · פסוק 2

התחת וכו׳ אני איני כאבא וכו׳ הרמב״ן ז״ל והביאו הרא״ם ז״ל למה חרה אפו ולמה אמר התחת אלהים וכו׳ ומ״ש ושומע אל צדיקים ה׳ ועוד מ״ש ממך מנע ולא ממני וכי הצדיקים אינן מתפללים על אחרים והנה אליהו ואלישע התפללו על נשים נכריות עכ״ד ולעד״ן דידוע שהאמהות היו עקרות לגמרי דהיינו שאפי׳ עיקר מטרון לא היו להו וא״כ כדי שתלדנה צריך נס גדול חוץ מן הטבע ואין ספק דלא יאי לצדיקי לשאול להקב״ה לעשות לה׳ נס כזה הואיל שלעשות נס כזה צריך זכות גדול ואין להם להחזיק עצמן בכך ואעפ״י שיהיו באמת צדיקים גמורים אין מבקשים מן המקום אלא מתנת חנם וכדאשכחן במרע״ה וא״כ בשלמא לשאול דבר שאינו יוצא מהטבע אפשר לשאול במתנת חנם כמו שאלת משה ליכנס לארץ אבל דבר שצריך נס גדול א״א לשאל במתנת חנם אלא ע״כ צריך לתלות בזכות וכה״ג מיחזי כאפיקוריתא כלפי שמיא. ובשלמא לבקש בעד אחרים דבר שאין מגיע לצדיקים עצמן השואלים שום הנאה יש להם מקום לבקש אפילו דבר שצריך נס לפי שתולין בזכות אחרים ואז אפי׳ לא יהיה זכות האחרים כדאי מ״מ אז מהני זכותייהו שכל התולה בזכות אחרים תולים לו בזכות עצמן כידוע אבל דבר שנוגע אליהם דוקא א״א לתלות בזכות אחרים דמה ענין האחרים בדבר שאינו נוגע אליהם וליכא למתלי אלא בזכות עצמם ומיחזי כאפיקורותא. והניחא אם באותו דבר שמבקשים מאת המקום שייך שום מצוה מהמצות יכולים לבקש דלא להנאת עצמם מבקשים אלא כדי שיוכלו לקיים אותה המצוה השייכ׳ באותה דבר אבל אי ליכא בה שייכות מצוה א״א לבקש נס והשתא א״ש דכשאמרה רחל ליעקב להתפלל עליה והרי היא יודעת דאפי׳ עיקר מטרון לית לה נעשה כאומרת לו לך ובקש מאת המקום שבשביל זכיותך המרובים שיעשה לך הנס הגדול הזה לעשות אותי בריה חדשה דהא ודאי א״א לבקש דבר כזה אלא ע״י שיתלה באיזה דבר. ומש״ה חרה אפו של יעקב על שאמרה לו לעשות דבר דהוי כאפקורות׳ קמי שמיא. והיינו דאמר אני איני כאבא אבא לא הו״ל בנים כלל מש״ה היה יכול לבקש ולתלות במצוה כדי שיוכל לקיים מצות פו״ר אבל אני כבר קיימתי מצות פו״ר נמצא שאין השאלה אלא להנאת עצמי ודבר גדול כזה א״א לשאול במתנת חנם כדלעיל. והיא השיבה והלא זקנך אברהם גם הוא כבר קיים מצות פו״ר שהיה לו בנים מהגר ואפ״ה חגר מתניו כנגד שרה ואז השיב יעקב זקנתי הכניסה צרתה וכו׳ ובזה כשיתפלל אברהם עליה לא תלה בזכותו אלא בזכותה א״ל אם הדבר הזה מעכב הנה וכו׳: