משכיל לדוד · בראשית · פרק 1 · פסוק 14

יהי מארת חסר וי״ו וכו׳ אין דרכו של רבינו לדרוש חסרים ומלאים שבתורה שאין כוונתו אלא לבאר פשטי המקרא ואינו מביא דברי אגדה אלא כשמוכרח ליישב איזו קושיא וה״נ כן דהקו׳ מבוארת דכיון דמאורות ל׳ רבים הול״ל יהיו מאורות ואמאי כתוב יהי אלא ע״כ לדרוש יהי יום זה מוכן למארה ליפול אסכרה ב״מ:

להבדיל וכו׳ משנגנז וכו׳ דק״ל דמשמע דעד השתא לא היה הבדל בין היום ובין הלילה והיכי כתיב ויהי ערב ויהי בקר יום א׳ ב׳ ג׳ ולכך מתרץ דהך קרא קאי על אחר ז׳ ימי בראשית אחר שנגנז האור הראשון. ומ״ש רש״י לעיל והבדילו לצדיקים וכו׳ לאו למימרא דמיד ביום ראשון גנזו דהא הכא כתב דשמש כל ז׳ ימים אלא כתב ויבדל ע״ש מה שעשה אחר הז׳ ימים. והמאורות שנתלו ביום ד׳ צ״ל דהוו בימים ההם כשרגא בטיהרא:

ולמועדים וכו׳ למולד הלבנה. אף על גב דקרא אתרווייהו קאי הא בחמה נמי תלוים כדאי׳ בפ״ק דר״ה שמור את חדש האביב שמו׳ אביב של תקופה שיהיה וכו׳ ולכך מעברין השנה ע״ש: