משכיל לדוד · בראשית · פרק 32 · פסוק 5

גרתי לא נעשיתי וכו׳ פי׳ דק״ל דלמה ליה לומר לו דברים אלה ומאי נ״מ במה שגר אצל לבן אין זה מענין לתווך השלום לכך פי׳ לא נעשיתי שר וכו׳ ואין להקשות היאך היה רוצה להוכיח מזה שלא נתקימ׳ בו הברכה הרי יצחק לא אמר לו אלא הוה גביר לאחיך ולאו לכ״ע דמ״מ ממה שלא אמר לו לאחיך בחיר״ק ל׳ יחיד שהרי לא הו״ל רק אח א׳ ש״מ דר״ל על כל קרוביו ג״כ והרי כתיב ויגד יעקב לרחל כי אחי אביה הוא (ועפ״י דרכנו נוכל להבין בדרך דרש הפ׳ דבפ׳ דלעיל ויגד יעקב לרחל וכו׳ ואח״כ א״ל לבן אך עצמי ובשרי אתה וק׳ מאי אך שהוא ל׳ מעוט אלא שיעקב אמר לרחל שאחי אביה הוא שגם הוא מוכרח שיהיה כפוף תחתיו על ברכ׳ אביו הוה גביר לאחיך ולבן אמר ליה דליתא שהרי אינו אח ממש רק קורבא בעלמא ואין זה בכלל ברכת אביו וזהו אך עצמי ובשרי וכו׳ ואח״כ כשישב עמו חדש ימים ויעקב היה רועה צאנו אז אמר ליה לבן דרך צחוק הכי אחי אתה ועבדתני חנם כלו׳ וכי אפשר שאתה נקרא אחי כמו שאמרת ועבדתני חדש ימים חנם היכן ברכתך) והשתא שפיר קא״ל כי היכי שלא נתקימה בי לגבי לבן שגם הוא בכלל אח כך לא תתקיים בי לגבך. ומה שהוצרך רש״י לכתוב ב׳ פירושים דלפי׳ קמא ק׳ דמה טעם הוא זה שאינו כדאי לשנאתי בשביל שלא נתקימה הברכה זה אינו מצדו רק מצד הקב״ה אדרבא הוא לא חיסר מלהשתדל לקחת הברכה בערמה בכל כחו. לכך מייתי הד״א שלא היתה הכוונה אלא לומר לו שאינו מתיירא ממנו שהרי הוא צדיק גמור ואמרי׳ על הרשע צדיק ממנו בולע צ״ג אינו בולע ולפי׳ השני ק׳ דא״כ יש חסרון בכתוב דהיכי נוכל לפ׳ מלת גרתי בתרי אנפי עם לבן גרתי ותרי״ג וכו׳ ועוד דמהנראה מהמשך הענין כוונת יעקב היתה להשפיל עצמו לפני עשו ולא להקניאו ולהשתרר מש״ה מייתי תרוייהו: