משכיל לדוד · בראשית · פרק 32 · פסוק 4

מלאכים פירש״י מלאכים ממש. כמה דיות משתפכות וכמה קולמוסין משתברין לדעת באר״ש מנ״ל לרש״י הך דרשה דילמא כפשטא שלוחי כ״ו. הן אמת דאיתא סברא זו בב״ר מיהו מאחר דאיכ׳ נמי מ״ד התם שלוחי ב״ו ורש״י ז״ל בא להכריע כמ״ד מלאכים ממש ע״כ לומר שהוא מוכרח מגופיה דקרא. והנה ראש המדברים מוהרא״ם ז״ל כתב דהכרחו מדכתיב לפניו ור״ל מאותן הכתובים לפני השליחות זה דאל״כ לפניו ל״ל ואין דרך המקרא לפ׳ כן כדאשכחן וישלח משה מלאכים וישלח ישראל מלאכים וישלח יהושע וכו׳ ואין בשום א׳ מהם לפניו עכ״ל ואחר המחילה מגדולת תפארת קדושתו אין זה מתיישב על פשוטו דא״כ משלפניו מיבעי ליה ומה שהכריח שאין דרך המקרא לדבר כן. עמו הס״ד לא ידעתי איך לא השגיח הרב במקרא מלא ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף הרי דהכי אורחיה דקרא והתם לא פירש״י מידי שום דרשה על לפניו רק כפשוטיה קודם שיגיע לשם. וכן מצינו ג״כ בספר תהלים שלח לפניה׳ איש וכו׳ והטעם שלא נכתב כן באותם הפסוקים שהביא הרב לפי שלא נמצא כן אלא כשאותו השליחות היה למקום שהוא היה הולך לשם בודאי עכ״פ כמו הכא ובההוא דגבי יהודה משא״כ באותם הכתובים שהשליחות היה לראות אם יניחום לעבור דרך שם ולא שייך לכתוב לפניו או לפניהם להיותם תלויים בדעת אחרים וה״נ ביהושע לפי פשוטו היה לראות אם העיר יכולה ליכבש באופן שדברי הרב בזה צ״ע וממילא ק׳ ג״כ למה שראיתי בס׳ דבק טוב שההכרח דמלת לפניו נכתב גבי מלאכים כגון הנה אנכי שולח מלאך לפניך דהא קא חזינן דנכתב נמי גבי אנשים ומאי חזית. עוד ראיתי בס׳ הנזכר דהטעם משום שלא נאמר אלא וישובו ולא נאמר שהלכו ויגידו לעשו א״ו שהיו מלאכים ויודעים הדבר ואיני מבין דברים אלה דלפי דברי הרב דמשמע שלא הלכו כלל אצל עשו נמצא שהמלאכים דברו שקר באנו אל אחיך וכו׳ ואם היות שיש ליישב זה מ״מ מעיקרא אין זה הכרח דמה שלא כתיב דהלכו להגיד לו י״ל לפי שבאמ׳ לא הגידו לו שום דבר אלא מכיון שראוהו מרחוק ממשמש ובא עם ת׳ איש כאיש ערוך למלחמה לא רצו אפי׳ להתקרב אצלו. ומה שהכריח עוד הרב דאל״כ אמאי לא שלחם מקודם גם זה אינו מוכרח דאדרב׳ כשנתקרב לגבול א״י אז שלח לפייסו כדי שלא יעבור זמן רב בין הפיוס לראות פנים ויחזור לשנאתו שישכח הפיוס ודומיא למאי דאמרי׳ גבי התראה דבעי׳ סמוך דאל״כ מצי למימר אשתלאי. גם מ״ש דאל״כ למה היו כאן הב׳ מחנות של א״י ודח״ל יחד משא״כ לעיל דכתיב עולים ויורדים גם זה לע״ד אינו מכריח כלל וטעם השינוי מדהכא לדלעיל כבר כתבנו הנר׳ נכון בפ׳ דלעיל נמצא שעם כל הכתוב אכתי פירש״י אינו מוכרח ולע״ד שהכריחו לרבינו השינוי הנמצא מיציאתו לביאתו דביציאתו לא נגלו אליו המלאכים רק בחלום ראה מלאכי אלהים עולים ויורדים ומ״ש דהכא בחזרתו כתיב ויפגעו בו מלאכי אלהים הא ודאי דבהליכתו נמי היה צדיק גמור כמו השתא אלא ודאי דהכא נגלו אליו להורות לו שגם מהם יקח לשלוח לעשו ובזה מובן קרא הסמיך ליה לעיל בסוף הפ׳ של מעלה ויאמר יעקב כאשר ראם וכו׳ ויש לדקדק מהו זה שאמר יעקב מחנה אלהים זה אטו לא ידעי׳ שהמלאכים הם מחנה אלהים. ותו מאי האי דכתיב כאשר ראם שהרי הוא יתור נפיש אלא ה״ק ויאמר יעקב כאשר ראם מדחזא יעקב שינוי זה שכאן ראה ממש ראיה חושיית משא״כ מתחלה שלא ראם אלא ראיה עיונית ונבואיית הא ודאי מחנה אלהים זה שבא לעזרני שאשלח מהם לעשו מיד וישלח יעקב מלאכים. ועפ״י דרכנו מה מתוק מדבש לישנא דב״ד וז״ל וישלח יעקב מלאכים לפניו מה כתיב למעלה מן הענין ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלהים זה עכ״ל והרא״ם ז״ל נדחק לפרשו עפ״י דרכו ולדידן ניחא טובא דהא איכא למידק אמאי לא מייתי המדרש עיקר המקרא דלעיל והכי הול״ל מה כתיב למעלה ויפגעו בו מלאכי אלהים אלא נר׳ שכוונת המדרש לומר דכי נפרש מלאכים דהכא מלאכים ממש מובן יפה מה שכתוב למעלה ויאמר יעקב כאשר ראם דאל״כ ק׳ כדלעיל מהו כאשר ראם ועוד מה היתה כוונת יעקב באמרו מחנה וכו׳ אלא לומר שהבין ודקדק יעקב מפני מה היתה ראיה זו חושיית א״ו לשלוח בשליחותא: