משכיל לדוד · בראשית · פרק 25 · פסוק 23

ויאמר וכו׳ פי׳ שליח וכו׳ שהרי אינו דרך כבוד של מעלה וכ״ש דהדר והזכיר השם ויאמר ה׳ לה דכיון דכתיב ותלך לדרוש את ה׳ היה סגי דלימ׳ ויאמר לה דהא גבי מיתת מרים לא הוזכר ע״פ ה׳ אע״ג שלפי האמת היה כך לפי שאינו דרך כבוד וא״כ ק׳ הכא אמאי חזר והזכיר השם בענין שאינו דרך כבוד א״ו היא גופה אשמועי׳ בהאי דהדר והזכיר ה׳ שהיה דרך כבוד שהרי היה ע״י שליח ואפ׳ עוד דדייק מדלא כתיב ויאמר לה ה׳ א״ו דהכי קאמ׳ ויאמר ה׳ לשם והוא אמר לה אבל אין לומר שדיוקו מדלא כתיב אליה שהרי בפ׳ דלעיל פירש״י דגבי דיבור דוקא הוא דאין נופל ל׳ לו ולה אבל גבי אמירה שפיר נופל והוי כמו אליה:

שני גוים וכו׳ דאל״כ שני ראשי גוים מיבעי ליה ועוד דאי על כללות הב׳ אומות הא כתוב בתר הכי וב׳ לאמים וכולי ובכוונת המדרש עיין מ״ש בדרשותו בס״ד:

ממעיך וכולי הם נפרדים וכולי כלו׳ דיתפרדו אינו ל׳ עתיד דא״כ הול״ל בצאתם ממעיך אלא רצ״ל בעודם במעים הרי הם נפרדים זה לרשעו וכו׳ והרי זו תשובה לדרישתה למה היה לה כ״כ צער והשיבה שפיר לפי שבעודה עוברת על פתחי בה״מ יעקב רץ וכו׳ וכדלעיל דאל״כ נמצא שלא השיב לה הקב״ה על עיקר שאלתה כלום. וכבר הקדים רש״י בפ׳ דלעיל בפ׳ טרם אכלה של׳ הווה פעמים מדבר בלשון עבר ופעמים בל׳ עתיד:

מלאום וכולי לא ישוו וכו׳ לא ניחא ליה לרבינו לפ׳ ע״פ פשוטו דמלאום ר״ל יותר מלאום כמו כי חזק הוא ממנו וכן רבים דא״כ ה״ז יתור נפיש שה״ז נכלל במ״ש אח״כ ורב יעבוד צעיר וממילא שהצעיר הוא יותר מהרב ומה בא זה ללמדנו: