משכיל לדוד · במדבר · פרק 27 · פסוק 3

והוא לא היה וכו׳ לא בחטא מתלוננים וכו׳ בספרי תנינא בתוך העדה אלו מתלוננים הנועדים על ה׳ אלו מרגלים בעדת קרח כפשוטו ע״כ ואמנם רש״י ז״ל לא נסיב לכלהו דבשלמא לפ׳ בעדת קרח דהיא מלתא אחריתי איכא הוכחה בלישנא דקרא דאל״כ תרי זימני עדה ל״ל הכי הול״ל והוא לא היה בתוך הנועדים וכו׳ בעדת קרח א״ו מוכח שזה נדרש לעצמו וזה לעצמו אבל למדרש בתוך העדה בפ״ע ושוב הנועדים וכו׳ גם כן למלתא אחריתי אינו קרוב לפשט הכתוב דא״כ הול״ל והנועדים או איזה הוכחה ובמאי דמייתי רש״י פלוגתא דר״ע ור״ש איכא למידק דבשלמא ר״ע יליף לה מג״ש דמרב׳ מדבר כדאי׳ בשבת דף צ״ו אלא ר״ש דהיא נמי סברת ר״י בן בתיר׳ התם מהיכ׳ גמר לה ובדוחק י״ל דדריש לה מדכתיב כי בחטאו מת ויליף חטא חטא מהתם דהתם כתיב ועלינו אל המקום אשר אמר ה׳ כי חטאנו וי״ל דה״ק כי בחטאו בשביל מה שסבר לתקן חטאו בעלות אל ראש ההר עי״ז מת: