משכיל לדוד · דברים · פרק 29 · פסוק 12

למען וכו׳ כל כך וכו׳. דלכאורה נראה דה״ק אשר ה׳ אלהיך כורת וכו׳. ומהו הברית להקים אותך היום לו לעם וכו׳ אלא דא״כ אין ל׳ למען נופל וכדרך שהק׳ רש״י על תרגום אונקלוס בפרשת וירא בפ׳ כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו׳ ולכך רצה לפ׳ דאה״נ שאין זה הברית אלא טעם למה נכנס וכו׳. ומ״ש במדרש אגדה למה נסמכה וכו׳ נראה דמדרש זה סבר כדאיתא נמי במדרש קהלת רבתי על פ׳ אני קהלת וכו׳ וז״ל ודכוותיה אתם נצבים היום זה היה ראוי להיות תחלת הספר אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ע״כ דסברי רבנן דכינוס זה הוא הכינוס עצמו דמתחלה כשבא להוכיחם ולבאר להם את משנה התורה ומיהו משום דודאי מאי דקי״ל אין מוקדם ומאוחר בתורה הכוונה לומר דמאיזו סבה כדי לדרוש מסמיכות זה איזה דבר לכך לא הקפידה תורה בסדר זמנים דאין מסתבר כלל דאין מוקדם וכו׳ ובמקרה נכתבו הדברים שלא כסדרן בלי שום טעם חלילה לומר כן וכדכתיב׳ בכמה דוכתי והילכך בעי השתא ולמה נסמכה פ׳ נצבים לקללות הואיל והול״ל בראש הס׳. ומ״ש ק׳ קללות חסר ב׳ חוץ ממ״ט וכו׳ קשה דכי היכי דקאמר חוץ ממ״מ ולא קאמר חוץ מנ׳ חסר א׳ ה״נ הול״ל צ״ח ואמאי קאמר ק׳ חסר ב׳. והאמת שעמדתי למנין הקללות דבפ׳ דלעיל ומצאתי שהם ק׳ דוקא לפי הנראה ואמנם י״ל דתרתי מנייהו אינם נכנסים במנין דהיינו והיו שמיך וכו׳ והארץ אשר תחתיך וכו׳ שב׳ הללו הן הנזכרים בת״כ ונהפכו כאן קצת לברכה כמ״ש רש״י שם ולכך אין למנותם והיינו דקמ״ל במ״ש ק׳ חסר ב׳ (ועיין בספרי שושנים על המשנה כיוצא בזה במאי דתנן אבות מלאכות מ׳ חסר א׳) ומ״ש עוד והקללות והיסורין מקיימין אתכם ומציבים אתכם לפניו יש לדקדק דלכאורה הל׳ כפול דהיינו קללות היינו ייסורין היינו מקיימין והיינו מציבים. ונלענ״ד דתרתי מיני טובה נמשכים מהתוכחות חד דבשמיעת גזומי הקללות מיישרים ארחותם מפני יראת העונש ובזה לא יבאו לידי חטא אלא ישארו קיימים בצדקתם. ואפי׳ יארע שיחטאו ויתקיימו התוכחות ואז נקראים יסורין שנהפכו כבר ליסורין בפועל ס״ס אין זו רעה להם אלא טובה ובריך רחמנא דשקליה למטרפסיה בהאי עלמא דעכ״פ לא יעשו בהם היסורין כליה אלא אדרבא ע״י מתכפרין כל עונותיהם וכדאמרי׳ ברפ״ק דברכות נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין מה ברית וכו׳ אף ברית האמור ביסורין ממרקין עונותיו שלא אדם. נמצא שהיסורין מציבין אותם כבתחלה קודם החטא. ומ״ש ד״א לפי שהיו וכו׳ היינו דלפי׳ ראשון ק׳ דאיך נמשך אחר כך ראשיכם וכו׳ טפכם וכו׳ לעברך וכו׳ ולפי׳ בתרא נמי ק׳ דהול״ל הצבתי אתכם וכו׳ ולא אתם נצבים: