וקשותיו וכו׳ אבל ל׳ מנקיות וכו׳ היה אפ׳ לומר דאדרבא מקו׳ יש בראש לחזק סברא זו דאילו לדברי האומר קשותיו אלו סניפין שמקשין אותו ומנקיותיו הן הקנים שמנקין אותו קצת קשה דאמאי מנקיותיו כתיב במ״ם ולא כן בקשותיו והו״מ למכתב נמי מְקַשׁוֹתָיו וא״נ לכתוב תרווייהו בלא מ״מ ולכתוב ונקותיו אלא מזה משמע לאלומי פירוש קמא דקשותיו הוא שם דבר מל׳ קסוא. ומנקיותיו אלו סניפין ונקראין כן ע״ש המפעל שהם סובלין הנקיות ולכך כתיב במ״ם שהוא מבנין מפעיל זה היה נראה לפי דברי הרב אבל כבר הקשו עליו התוס׳ בפ׳ ב׳ הלחם שלא מצינו בזה שום מחלוקת ושגם דברי אנקלוס יש ליישב על הקנים. ולענין דיוקנו יש ליישב דבקנים לא שייך לקרותן נקיות שהרי אין בעצמן שום נקיות אלא שבגללן נשאר הלחם נקי ולכך כתיב מנקיות שהוא פועל יוצא ללחם ובסניפין הוא להיפך דלא שייך לקרותן מְקַשׁוֹת שהרי אינם מקשין את הלחם בפועל אלא ר״ל שהם קשין וסובלין כובד הלחם:
קריאה במקור
משכיל לדוד · שמות · פרק 25 · פסוק 29
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745