משכיל לדוד · במדבר · פרק 22 · פסוק 12

לא תלך וכו׳ אקללם במקומי וכו׳ איברא שהוכרחו לדרוש כן מיתורא דקרא דהוה סגי לומר לא תלך עמהם וא״נ בעי לפרש הול״ל לא תלך עמהם לאור את העם מש״ה פירש שכל א׳ נדרש לעצמו תשובה לשאלותיו מ״מ יש להבין כוונת בלעם דלאו שטיא הוה דמכיון שא״ל לא תלך ממילא מובן שאינו חפץ בקללה וא״כ אמאי הדר ושאל א״כ אקללם במקומו מהיכא תיתי שיסכים על זה מה לי במקומו מ״ל במקום אחר. ונראה לומר דבלק היה רוצה שיקללם מיד והיינו דקאמר בלעם א״ת שאינו מן הדין שיקלל עכשיו לפי שהם צדיקים א״כ אני אמתין עד שעה שיתקלקלו בחטא ואז תן לי רשות ואקללם במקומי ובהא נמי א״ל לא תאור וכו׳ ומה שהוצרכו להביא המשל שאומרים לצרעה וכו׳ נלע״ד דה״ט דלא תיקשי דהיכי קא״ל הכא קב״ה שאינו רוצה בברכתו והא חזי׳ בתר הכי דאדרבא רצה שבע״כ יברכם ולא שייך חלילה בו ית׳ שינוי דעת כמו שהעיד בלעם גופיה לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם. וכיונו רז״ל במדרש ליישב קושיא זו עם המשל והיינו דלא אמרו אומרים לדבורה לא מדובשיך וכו׳ אלא אומרים לצרעה והכוונה דאשכחן בבכורות דאיכא תנא והיינו רבי יעקב דסבר דדבש גזין וצרעין אסור שלא התירה תורה אלא דבש דבורים וה״ט שדבש דבורים אין לו שם ליווי אלא מיקרי דבש סתם והילכך אף על גב דיוצא מן הטמא שרי אבל דבש צרעין יש לו שם ליווי דלא מיקרי אלא דבש צרעין (ואיכא פוסקים דפסקי הכי עיין בי״ד סי׳ פ״ג) והשתא נימא אנן דהך תנא דבבמדבר רבא ס״ל כר׳ יעקב דהיינו דקאמר אומרים לצרעה לא מדובשך לפי שיש לו שם ליווי וה״נ קא״ל קב״ה לבלעם לא מדובשך דהיינו הברכות שהוא היה רוצה לברכם מדעתו לפי שאותם הברכות היו להן שם ליווי שיהיו נקראים ברכות של בלעם הואיל ויאמר כן מדעתו אבל הברכות שברכם באמת לאו מדידיה הוו אלא כדכתיב וישם ה׳ דבר בפי בלעם וא״כ הוי כסתם ברכות הבאות ממקור הברכות ית״ש וא״כ לית להו שם ליווי והוא דומה לדבש דבורים דאף על גב שיוצא מפי הטמא שרי ה״נ אף על גב שיוצאות הברכות מפי הטמא מ״מ לית לן בה ושריין משום דלית להו שם ליווי דלאו מדידיה נינהו: