מכל האוכל וכו׳ אא״כ יש בו כביצה וכו׳. פירש בש״ח דר״ל בני אדם האוכלים אוכלין טמאין אינם נטמאין אא״כ יש בו כביצה אבל אין פי׳ שאין אוכל מטמא דברים אחרים כשאין בו כביצה שהרי אפילו יש בו שיעור אינו מטמא אחרי׳ שאין אוכל מטמא אוכל מן התורה עכ״ל. ואחר המחילה כל זה שיבוש דאדרב׳ באדם האוכל לא מצית אמרת כלל דאי משום נגיעה אין אדם וכלים מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ובאוכלים ליכא אב הטומאה כלל. ואי משום פסול גווייה איברא דאיכא מ״ד בפ״ח דיומא דף פ׳ דפיסול גוויה דאורייתא. מ״מ אפילו למאן דסבר הכי ידוע דבפסול גוייה חצי פרס בעי׳ שהם ב׳ בצים אלא הכא מיירי לטמא דברים אחרים ומה שהכריח הרב דאין אוכל מטמא אוכל דאורייתא לאו הלכתא פסיקתא היא דפליגי בה רבוותא כדאיתא בפסחים ובכמה דוכתי ואפילו למאן דאמר דאין מטמא אוכל מ״מ משקה מיהא מטמא לכ״ע:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 11 · פסוק 34
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745