משכיל לדוד · ויקרא · פרק 18 · פסוק 2

אני ה׳ אלהיכם וכו׳ דיין ליפרע ונאמר וכו׳. כתב הרא״ם ז״ל דמה׳ למד נאמן לשלם שכר ומאלהיכם דיין ליפרע. ואע״ג דרש״י ז״ל פירש בר״פ וארא שמצינו לפעמים אני ה׳ דר״ל נאמן ליפרע הרי כתב שם שזהו דוקא כשהוא אמור אצל עונש אבל כשהוא אמור אצל שכר רוצה לומר נאמן לשלם שכר והכא הרי אמור אצל שכר דמסיים הפסקא אשר יעשה אותם האדם וחי בהם הילכך ע״כ לומר דאני ה׳ דהכא נמי היינו נאמן ליתן שכר ואייתר ליה אלהיכם שהוא מדה״ד ללמד דיין ליפרע. ודלא כהנח״י שהביא הש״ח שכתב על דברי הרא״ם שלא זכר מה שכתב רש״י בר״פ וארא ע״ש וליתא כי אין שכחה לפני כסא כבודו של מוהרא״ם ז״ל אלא מוכרח הוא לפ׳ כן מטעמא דאמרן ודברי רש״י נמי דייקי הכי שכתב דיין ליפרע ולא כתב נאמן ליפרע כלשונו דהתם בפ׳ וארא א״ו דהכא לאו מאני ה׳ נפקא לי׳ אלא מאלהיכם שהוא מדה״ד והיינו דיין דקאמר: