משכיל לדוד · ויקרא · פרק 2 · פסוק 1

סלת וכו׳ שהיא הראשונה וכו׳. עיין מה שאמר הרא״ם זכרונו לברכה שאין להוסיף על דבריו ומ״ש רש״י שנאמרו כאן חמש וכו׳ וכולן באות וכו׳ לאו דוקא וכולן שהרי אינן אלא חמש בין הכל אלא כלומר כל השאר דהיינו ארבעתן חלות ורקיקין דמאפה תנור ומרחשת ומחבת:

ויצק וכו׳ דבר אחר וכו׳. הוצרך לדבר אחר משום שמלת עליה אינו ריבוי כדי לומר עליו שבא למעט אלא שמשמעותו הוא על כלה ועוד דהא דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט היינו היכא דליכא למדרש גם את השני לרבוייא והכא נימא דשפיר אצטריך ריבוי השני בלבונה ללמד היא גופה דאף על גב דאינה נבללת עמה אפ״ה בעי׳ על כלה מש״ה קאמר ד״א דלאו מקראי ילפינן אלא מכח הסברא ואהא נמי ק׳ דא״כ האי עליה תניין למאי אתא הואיל דלהא לא אצטריך דמסברא ידעינן לה:

ויצק וכו׳ שיציקה ובלילה וכו׳. פירוש דק״ל למה הוצרך לכתוב והביאה אל בני אהרן אם ללמד היא גופא דחייב ליטפל בהבאתו הא גלי קרא לעיל בעולת בקר וה״ה לכלהו דהא באידך דלעיל נמי לא כתיב ומ״ש הכא ומשני דקמ״ל ויצק ונתן ברישא והדר והביאה דאפילו יציקה ובלילה שהם דברים בגופה של מנחה אפ״ה כשרים בזר וכ״ש נתינת הלבונה ומש״ה לא הוצרך רש״י להזכירה: