משכיל לדוד · ויקרא · פרק 16 · פסוק 3

בזאת גי׳ כו׳. דק״ל דהול״ל באלו ולכך הוכרח לתרץ באגדה זו דאיתא בויקרא רבה וז״ל הכתוב מבשרו שהוא חי ת״י שנים וכי תעלה על דעתך שאהרן חי ת״י שנים אלא מקדש ראשון ע״י ששימשו בו באמונה שמשו בו ח׳ כהנים הוא ובנו ובן בנו מקדש שני פ׳ וכו׳ ע״כ וכלומר שכל אותן השנים חשוב כאלו אהרן קיים שכלם חשובים תלמידיו של אהרן וע״ד מ״ש גבי משה ויהושע:

בזאת וכו׳ ואף זו וכו׳ כמו שמפורש וכו׳. כבר פי׳ זה רש״י לעיל בענן הקטורת ביוה״כ ועוד דכבר ידוע שכל הפרשה מיירי ביום הכפורים ואפשר לומר שכוונת רש״י בכאן להסביר קצת פנים למלת בזאת עפ״י פשוטו ומפ׳ דבזאת קאי על העת שהזכיר למעלה ואל יבא בכל עת וה״ק ואל יבא בכל עת רק בזאת העת המפורש׳ למטה בסוף הפ׳ והיתה זאת לכם וכו׳ בחדש השביעי וכו׳ וכשיבא בזאת העת יבא בפר בן בקר וכו׳: