השומעים אלו העדים כל להביא וכו׳. בת״כ מסיים בה את ידיהם ידי כל יחיד ויחיד ע״כ משמע דצריך ג״כ כל העדה הנמצאים שם לסמוך ידיהם ומיהו הרמב״ם ג״כ בפ״ב דה׳ ע״א לא כתב אלא העדים והדיינים וע״ש בכ״מ טעמא:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 24 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
את ידיהם וכו׳ דמך בראשך וכו׳. לא מצאתי טעם למה נשתנה מגדף מכל חייבי מיתות דבעי סמיכה זו. ואפשר משום דלא אשכחן בכל חייבי מיתות שנהרגין על דיבורא בעלמא דאע״ג דבעל אוב וחביריו הוו נמי דיבורא התם הוא דיבור המביא לידי מעשה. וה״נ מקלל אב ואם זימנין שהשטן מקטרג ואותה קללה אפשר שתפעול איזה רע באביו ואמו משא״כ הכא חלילה דאם חטאת מה תפעל בו ואינו אלא דיבור גרידא שאינו פועל כלום וסד״א דלא שייך בזה מיתה משו״ה א״ל אין אנו נענשים שאתה גרמת לך שהרי התורה חייבה על זה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745