משכיל לדוד · ויקרא · פרק 24 · פסוק 12

ויניחהו לבדו וכו׳. הא דלא ידעו אם חייב מיתה או לאו אע״ג דכבר הוזהרו על זה בקרא דאלהים לא תקלל ולא עוד אלא דאפילו בני נח נמי הוזהרו על זה והו״מ לאוכוחי מגדף את השם דודאי חייב מיתה מק״ו דמקלל אביו ואמו ואף על גב דאין עונשין מן הדין הכא גילוי מלתא הוא. ועוד דהו״מ להוכיח נמי מקללה קללה מהתם מ״מ י״ל דהספק היה הואיל ובאב ואם אינו חייב עד שיקללם בשם וכאן לאו הכי הוה הילכך לא הו״מ לאוכוחי מהתם והיינו ספקא ומשו״ה הניחוהו לבדו דלא הוו דמי למקושש והיינו דקמהדר ליה רחמנא הוצא את המקלל וכו׳ ואל ב״י תדבר לאמר איש איש וכו׳ ונשא חטאו כלומר דלא לילפו מניה דהכא הוראת שעה היא אבל בעלמא כה״ג ונשא חטאו בידי שמים אבל אינו חייב מיתה בב״ד עד שיברך שם בשם והיינו ונוקב שם וכו׳ בנקבו שם וכו׳ אז דוקא יומת בב״ד. ולענין מ״ש רש״י שניהן בפרק אחד היו עמ״ש בזה בפ׳ שלח: