משכיל לדוד · ויקרא · פרק 19 · פסוק 19

ובגד כלאים למה נאמר וכו׳. ההרגש שמבחוץ הוא דבשלמא מאמרו בהמתך לא תרביע כלאים מובן ממילא דר״ל כל ב׳ מיני בהמה וה״נ שדך לא תזרע כלאים כל ב׳ מיני זרעין אסור לזרען יחד אבל בגד כלאים הואיל ולא כל שני מינין אסורים אלא דוקא צמר ופשתים א״כ לא הו״ל לסתום אלא לפ׳ ומשני שלא הוצרך לבאר לפי שמבואר במקום אחר לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו ואדרבא כאן יש להקשות למה נאמר שכבר כתיב באידך קרא ומתרץ לפי שנאמר וכו׳ ומ״ש רש״י דנוז דבר הנמלל כמו חזיין לנאזי דאית בהו הך לישנא איתא בפ״ג דמ״ק דף י״ב אההיא דרב יהודה שרא במועד למעקר כיתנא ולמעקר שומשמי ופרכינן שומשמי למאי חזו ומשני חזו לנאזי דאית בהו ואמנם רש״י גופיה פי׳ נאזי גרעינין דאית בהו בשומשמין דחזו למעבד בהו משחא ע״כ וא״כ לא ידענא מהו זה שכתב רש״י הכא שאנו מפרשין ל׳ כמש ואפשר דכאן חזר בו מפירושו דהתם ומפרש חזיין לנאזי כלומר אותן הגרעינין שהם דבוקים וכתושים זה עם זה וראויים לעשות מהן משחא וזהו לשון כמש כלומר שע״י רגלים נדושו ונעשו כמושים. ומ״מ פירושו דהתם אינו ענין לזה כלל וגם הערוך פירשו כפירש״י דהתם דהיינו גרעינין: