משכיל לדוד · שמות · פרק 12 · פסוק 30

הוא תחלה וכו׳ דאל״כ הוא למה לי לא הול״ל אלא ויקם פרעה לילה וכל עבדיו וכו׳ א״נ עם כל עבדיו:

כי אין בית וכו׳ אין שם בכור גדול וכו׳ ד״א וכו׳ לפי׳ ראשון יש קצת קושיא דא״כ הו״ל למשה לפ׳ בגזרתו דהשתא יכולים לומר משה בדאי הוא דמהיכא תיתי לפ׳ תיבה א׳ בשני עניינים שהוא לא אמר אלא ומת כל בכור וצריך לדחוק לפ׳ אם יש בכור מת בכור ואי ליכא בכור ימות הגדול שגם הוא קרוי לפעמים בכור ותו דאינהו לא ידעי להא מלתא דהגדול קרוי בכור וע״כפ יאמרו בדאי הוא. לכך מייתי פי׳ שני דלעולם בכורות ממש ותו לא אלא שהיו הרבה בכורות בבית א׳ והשתא ודאי לא מצו למימר בדאי דלב יודע מרת נפשו כ״ש דמכת מדינה היתה שכלן שטופות בזמה ומזנות עם אנשים רבים ואוושא מלתא אלא דלפי׳ זה עדיין אינו מתוקן הל׳ כי אין בית וכו׳ דבשלמא לפי׳ א׳ א״ש דא״א לבית בלא גדול הבית בין איש או אשה אבל לפי׳ זה מי לא משכחת לה בית שלא היו בה שום בכור כלל כגון שהאשה עקרה והאיש עקר לכך מייתי גם הא׳ וא״ת לפי׳ זה אמאי לא הקדיש המקום אלא פטר רחם דהיינו בכור מאם הלא גם על בכור מאב נגזרה הגזרה וגם הם ניצולו וי״ל שכיון השי״ת להודיע דבישראל לא היו בכורים מאב על הדרך שהיו במצרים שנשים צדקניות היו כמ״ש רז״ל ובש״ח לק׳ על פ׳ קדש לי כתב לפי שבכורי האם הכה הקב״ה ובכור האב הכה המשחית ע״ש ולא ידענא מנ״ל הא מלתא: