משכיל לדוד · שמות · פרק 30 · פסוק 15

לכפר וכו׳ ד״א וכו׳ הוצרך לב׳ פירושים דאילו לפי׳ קמא לחוד ק׳ דלא שייך ל׳ כפרה בזה וטפי הול״ל להציל או להגין ולפי׳ בתרא נמי ק׳ דא״כ אמאי בקרא דבתר הכי כתיב ולקחת את כסף וכו׳ ונתת אותו על עבודת אהל מועד והיה לבני ישראל וכו׳ לכפר על נפשותיכם והא התם לא מיירי בתרומת הקרבנות אלא בשל אדנים כדכתיב ונתת אותו על עבודת אהל מועד וכדפירש״י גופיה לקמן ובשלמא לפי׳ קמא ניחא דכל דבר שבמנין שייך ביה ל׳ כפרה שלא ינגפו אבל לפי׳ בתרא הא לא שייך אלא בקרבנות והתם לאו בהכי מיירי ואמאי כתיב התם נמי לכפר לכך מייתי תרווייהו כי לא ידע איזה יכשר. ודע דמ״ש רש״י והשני׳ אף היא ע״י מנין וכו׳ לאו דוקא השנית דהשלישית דבמקרא מיירי בשל קרבנות לפי דברי רש״י דבשלשית הוא דכתיב לכפר אלא דרש״י נקט הנהו תרתי שהם על ידי מנין בהדי הדדי: