משכיל לדוד · ויקרא · פרק 17 · פסוק 10

כל דם לפי שנאמר וכו׳. דברי הרא״ם ז״ל כאן תמוהים וכבר הקשה עליו הר״ב נח״י והביאו בש״ח ע״ש ובהדיא איתא ברפ״ק דכריתות דף ד׳ דג׳ כריתות איכא בדם תרי הכא א׳ זה ועוד לקמן כל אוכליו יכרת והראשון בפרשת צו כל נפש אשר תאכל כל דם חד לחולין וחד למוקדשין וחד לדם כסוי דלא תימא לאחר שכיסהו בעפר הו״ל כעפרא ולא מחייב ע״ש אלא דכפי״ז איכא לאקשויי כל דם דכתב רחמנא הכא ל״ל לא לכתוב אלא דם דממילא הוה מוקמיה ליה בחולין מכח יתירא דקרא וכדאמרינן בש״ס. וי״ל דאי לאו דכתב רחמנא רבויי דכל לא הוה אוקמיה ליה בחולין דהוה אמינא דבר הלמד מענינו דכתיב וכפר והוה מוקמינן תרווייהו בקדשים חד בדמים הפנימיים וחד בדמים החיצוניים כתב רחמנא כל לרבות דחולין וכ״ת סוף סוף בפסוק דלעיל בפ׳ צו ל״ל דכתב רחמנא כל לא לכתוב אלא דם וי״ל דאצטריכו תרי ריבויי בחולין חד לזמן הבית וחד דאפילו שלא בזמן הבית. ומעתה ה״פ עיקר קראי בין הך דהכא ובין ההוא דלעיל בפ׳ צו מיירי במוקדשין ואצטריכו תרווייהו כדלעיל ותרי ריבויי דכל היינו בחולין והנך נמי צריכי תרווייהו כדאמרן ותרי קראי דאמרינן בש״ס חד בחולץ וחד בקדשים לאו דוקא תרי קראי אלא שנים שהם ארבעה ואידך קרא דלקמן כל אוכליו יכרת איירי לרבות דם כיסוי: