משכיל לדוד · בראשית · פרק 28 · פסוק 22

והאבן וכו׳ ואז אני אעשה וכו׳ כלו׳ שאקריב עלי׳ נדבות ולפי״ז אין להקשו׳ דמשמע שאם לא ישמור ההבטחות שלא יהא פלח וכו׳ דאה״נ שאינו מחוייב לעשות שהרי תוספת נדבה הוא שנודר בתנאי ואם לא יתקיימו ההבטחות פשיטא שגם הוא אינו חייב לשלם נדרו שהוא על תנאי וה״נ מ״ש בתר הכי וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך ר״ל שיפריש החומש מנכסיו שהוא לפנים משורת הדין דהכי אי׳ בהדיא בכתובות פ׳ נערה המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ומפקי לה מהך קרא עשר אעשרנו אעשרנו לבתרא כי קמא ע״ש דמשמע שאם לא יתקימו ההבטחות לא יפריש כי אם החיוב דהיינו המעשר וא״צ למ״ש הרא״ם ז״ל דהאי עשר אעשרנו מלתא באפי נפשה היא שנדר לעשר בלתי שום תנאי ונר׳ שבאותה שעה לא עלה על דעת הרב סוגיין דכתובות וה״נ מ״ש על והאבן הזאת שאם יתקימו ההבטחו׳ יהא פלח על האבן הזאת ואם לא יתקיימו יהא פלח באיזה מקום אחר עכ״ל וזה דבר רחוק במ״מ שאין זה שום נדר דמאי נ״מ להיות העבודה על אבן זו או על אבן אחרת כל היכא דפלח לרחמנא פלח עם היות שיש קצת לישב דכיון שאז היה הר המוריה שם אפ׳ דנדרו היה להקריב שם דמעלי טפי להיות במקום המקדש מ״מ א״צ לכל זה אלא שהרב לא אסיק אדעתיה לחלק בין פולחן דחובה לפולחן דנדבה: