משכיל לדוד · דברים · פרק 8 · פסוק 4

שמלתך וכולי ענני כבוד וכולי נר׳ דדריש כן מדכתיב מעליך כלומר ממה היתה נסיבה שלא בלתה מעליך כלו׳ מאותם שעליך דהיינו ענני כבוד כדכתיב ועננך עומד עליהם שהיו שפין וכו׳ ואידך שהיה גדל הלבוש י״ל דדריש מדכתיב שמלתך לא בלתה ולא כתיב שמלותיך לא בלו משמע מזה דבחדא שמלה סגי להו לכל חד וחד כל מ׳ שנה והיכי יתכן זה הא ע״כ הוה בהו קטנים דאותו מלבוש הקצר לא מהני להו כשנתגדלו א״ו היו גדלים מלבושיהן. ומ״מ בפרשת כי תבא לא קפיד קרא למנקט בל׳ יחיד דכתיב לא בלו שלמותיכם וכו׳ דכיון דאשמוע׳ הך מלתא בחד קרא תו לא קפיד ללמדנו דבר זה:

לא בצקה וכולי הולכי יחף וכולי נראה מזה שהיו הולכים יחיפים במדבר ואיברא דהכי מסתברא שהרי אמרו רז״ל שהיו להם ז׳ ענני כבוד ואחד מהם תחתיהן שהיה מוליכם ואין ספק דלאו ארח ארעא לילך במנעל ע״ג הענן. אך ק׳ דבסוף פרשת תבא כתיב ונעלך לא בלתה מעל רגלך דמשמע שהיו הולכים במנעל. וקו׳ זו הרגישו בה המפ׳ ז״ל ונדחקו טובא ע״ע ולעד״ן דנעל האמור שם ע״ד משל ודמיון ורומז למה שהיה תחת רגליהם וזה שאמר ונעלך לא בלתה לפי שבאמת לא היה נעל ממש אלא נעל קדוש וה״ט דלא כתיב ונעליך ל׳ רבים וכדכתיב נמי לא בלו שלמותיכם כ״ש דהול״ל ונעליך דהא ודאי תרין אצטריכי לב׳ רגלים אבל אי קאי על הענן ניחא וה״נ אתי שפיר מאי דכתיב מעל רגלך שהרי הנעל הוא תחת הרגל והול״ל מרגלך (ועיין בפ׳ מצות חליצה במתני׳ מן הארכובה ולמטה וכו׳) ולפי דרכנו ניחא דרך כבוד כתב קרא הכי. ומצאתי הון לי דביחזקאל דכתיב ואנעלך תחש תרגם יונתן ויהבית מסן דיקר ברגליכון ואין ספק שכיוון למאי דאמרן. וליודעי חן יתכן מאד שם נעל שה״ס בחי׳ תחתונה דחשמל שהוא להגין מהקליפ׳ והבן: