משכיל לדוד · ויקרא · פרק 26 · פסוק 22

ושכלה וכו׳ בהמה מנין וכו׳. וצ״ל דילפינן משילוח שילוח ליתן את האמור של זה בזה דאל״כ מאי מהני הא הכא אנן בעינן למשכח מנין השבע פורעניות כדכתיב שבע בקרא ומה שכתב רש״י כבר היו שנים וכו׳ ערוד נושך וממית ק׳ דבשלמא חמור הוא רבותא אבל ערוד שהוא חמור יערי מאי רבותא הרי הוא בכלל חיו׳ רעו׳ שאינן בני תרבו׳ ובהדיא תנן בפ״ח דכלאים ערוד מין חיה וכל עצמו של רש״י לא הוצרך לבקש ראיה על שממיתה אלא בבהמה דאילו בחיה בהדיא כתיב הכא ושכלה וראיתי בת״כ דגרסינן שור במקו׳ ערוד דכתב רש״י אבל בילקוט נראה נמי ערוד:

והמעיטה אתכ׳ מבפנים. פי׳ הר״ב ק״א דכוליה קרא בקנייני האד׳ מדבר והמעיטה ר״ל שהמעיט את קנייניו מבפנים לעיר ע״כ. רצונו לומר דלא מיירי כלל קרא במיתת האד׳ גופיה אלא במיתת בנים והמקנה והכפל דוהכריתה והמעיטה נדרש למבחוץ בשדה ומבפנים. ונראה הטעם לזה דלא נוקי קרא במיתת עצמ׳ כההיא דאמרינן שאין בעל הנפשות פוגע בנפשות תחלה וכדכתיב כי לא אחפוץ במות רשע רק בשובו מדרכיו וכו׳ לכך אמרינן דהשתא אכתי לא ימי׳ אות׳ לראות אם חוזרים בהם ואם אין חוזרין בתר הכי כתיב ואם באלה וכו׳ חרב נוקמ׳ וכו׳ כל זה היה נראה לומר לפי דרכו של הרב אלא דלישנא דוהמעיטה אתכם לא משמע הכי אלא משמע באנשים גופייהו והכי משמע נמי מדסיים קרא ונשמו דרכיכם ואם איתא דלא קא פגע באנשים כלל שממון דרכים מהיכא תיתי אטו הבהמות הם המיישבים המקומות דשייך לומר בהעדר׳ ונשמו דרכיכם. ותו מלישנא דת״כ גופיה הכי משמע מדדריש לעיל ושכלה אתכם אלו הקטנים דכמדומה שכיון לתרץ הכפל דושכלה והמעיטה ותירץ באומרו ושכלה אלו הקטנים כלומר וממילא משמע דוהמעיטה מיירי בגדולים דאל״כ הול״ל ושכלה אלו הבנים. וכן נראה דהא לעיל בפורעניות ראשונות איכא נמי מיתת אדם דכתיב ונגפתם לפני אויביכם והשתא אטו לפי ששנו בחטא אתגורי אתגור. ומה שדרשו כאן מבחוץ ומבפנים נראה דה״ק שהחיות שמבחוץ יכריתו את הבהמות ושן בהמות שמבפנים ימעיטו האנשים בביתם. והאמ׳ שבכל מיני פורעניות קפיד למנקט פורענות מבחוץ ופורענות מבפנים דלעיל נמי כתיב ונגפתם וכו׳ ופירש״י שהמות הורג מבפנים ובעלי דבביכון מקיפין מבחוץ ובפורעניות דלקמן נמי כתיב ונאספתם וכו׳ ושלחתי דבר וכו׳ וכדפירש״י שם. ואפשר לומר שהטעם הוא מדה כנגד מדה כלפי מה שחטאו בלימוד התורה ובקיום המצות כדפירש״י לעיל על ואם לא תשמעו וכו׳ לכך לקו מבחוץ כנגד לימוד התורה ע״ד חכמות בחוץ תרונה וכנגד המעשה דשייך בפנים כדכתיב והצנע לכת וכו׳ לוקים בפנים. א״נ ע״ד מה שפירש״י על פסוק מחוץ תשכל חרב על מה שעשו בחוץ כדכתיב מספר חוצות ירושלם שמתם מזבחות וכו׳ ומחדרים אימה על מה שעשו בחדרי חדרים שנאמר אשר זקני ישראל עושים איש בחדרי משכיתו: