משכיל לדוד · בראשית · פרק 46 · פסוק 10

בן הכנענית בן דינה וכו׳ דאל״כ מאחר שלא השמיענו הכתוב עד עתה בשמעון בפרטות שנשא כנענית לא שייך לומר הכנענית בדידיה טפי מכלהו אבל לפי׳ ז״ל ניחא אבל יש להתישב היאך נשאה שמעון דבשלמא מ״ש רש״י בפרשת וישב על התאומות שנשאו השבטים לר״י י״ל שהחליפו כדכתיב התם אבל דינה היתה אחותו גם מן האם וי״ל עם מ״ש רז״ל על פ׳ ואחר ילדה בת שדינה היה זכר ונהפך ע״י תפלה של לאה לפי הש״ס דידן או ע״י תפלת רחל לפי הירוש׳ ובזה י״ל ששמעון היה יודע שדינה היתה ראויה לצאת מרחל ובנימין מלאה וכיון שכך שבדרך נס נהפכו אזלי׳ אחר מה שהיה ראוי להיות ודינה בת רחל מקריא א״נ י״ל דמש״ה אי׳ במד׳ שנשבע לה שמעון שישאנה והיה מוכרח לישבע לפי שלא היתה רוצה לצאת ואחר כך חשב שמעון דהואיל ונשבע על זה ובסנהדרין פ׳ ד׳ מיתות אי׳ פלוגתא דתנאי דאיכא מ״ד דב״נ מותר אפי׳ באחותו מן האם ואע״ג דלא קי״ל הכי הואיל וכבר נשבע כדי שלא תהיה שבועתו לשוא הו״ל בשעת הדחק שיש לסמוך על סברא זו וכדאמרינן בעלמא כדאי הוא רבי פלוני לסמוך עליו בשעת הדחק: