משכיל לדוד · ויקרא · פרק 4 · פסוק 18

יסוד וכו׳ זה יסוד מערבי וכו׳. הקו׳ מבוארת דאמאי נטר רש״י לפרושי הכא ולא פירשו לעיל בפר כ״מ ונלע״ד במאי דאיכא למידק ביתור לישניה דרש״י שכתב זה יסוד מערבי שהוא לפני הפתח והוה סגי ליה לומר זה יסוד מערבי ותו לא דאטו אנן לא ידעינן שצד מערבי של מזבח החיצון הוא לפני הפתח אלא נראה דק״ל לרבינו אמאי אצטריך קרא למהדר ולמכתב הכא אשר פתח אהל מועד הוה סגי למכתב אל יסוד מזבח העולה ואנן הוה ילפינן יסוד יסוד מפר כ״מ שהוא יסוד מערבי לכך משני דקמ״ל קרא גופיה ביתור לישני׳ טעמא דמלתא אמאי נותן על יסוד מערבי ולא על יסוד הדרומי כמו בדמים החצונים והיינו טעמא כדאמרינן בגמ׳ בפ׳ איזהו מקומן משום דכי נפיק מפתח אהל מועד בהוא יסוד פגע ברישא. ואין מעבירין על המצות ואי לא כתיב אלא קרא קמא הוה אמינא לאו למיהב טעמא כתביה רחמנא אלא להראות המקום איזה יסוד הוא אבל הכא דלהראות המקום לא צריכא מוכרח לומר דטעמא דמלתא קאמר אמאי נותן ביסוד זה משום אשר פתח אהל מועד והיינו דקאמר רש״י שהוא מכוון כנגד הפתח וכלומר וביה קפגע ברישא. ובש״ח כתב להיפך מזה ממש ולא השגיח בסוגייא דהתם. והן אמת דלפי אותה סוגייא אצט׳ הך קרא לענין אחר אך היא בדרך דרש ע״ש ורש״י כתב זה ליישבו על אפניו: