את פני הפרוכת ולמעלה ה״א וכו׳. יש עוד הרגש אחר בפ׳ שנתכוון רש״י ליישבו והוא בפיסוק הטעמים דבמלת את יש טעם טפחא המפסיק ולכאורה אינו מדוקדק אלא הול״ל את פני סמוכים כגון במאריך טרחא או את במקף כמו שאמר לעיל גבי כהן משיח ובמה שפירש״י ניחא דהא לעיל גבי כ״מ כתב את פני פרכת הקדש לומר שמכוין להזות כנגד מקום קדושתו דהיינו בין הבדים אבל הכא דלא כתיב הקדש סד״א דכל הפרכת כשר בו להזות משו״ה משני רש״י דליתא אלא ה״נ צריך להזות כנגד בין הבדים. והא דלא כתיב הקדש הוא מטעמא דמייתי במשל. ומ״מ הודיענו הכתוב שצריך להזות באמצע דהיינו בין הבדים באמרו פני הפרכת בסמיכות טעמים וה״ק נותן הדם את המקום שהוא פני הפרוכת דהיינו אמצעותו המכוון כנגד בין הבדים אבל לעיל דלא סמך פני לפרכת דמלת פני הופסק בטעם הוצרך לכתוב הקדש להורות המקום:
קריאה במקור
משכיל לדוד · ויקרא · פרק 4 · פסוק 17
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Venice, 1760
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002043467/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: c2919d90f1f9186549aabd39c9cd83283eff922e90ab4d769a9d79cdd4910745