משכיל לדוד · במדבר · פרק 27 · פסוק 13

כאשר נאסף וכו׳ ד״א וכו׳ הוצרך לד״א דאילו לפי׳ ראשון מלת אחיך יתירא היא דהול״ל כאשר נאסף אהרן דלפי׳ ב׳ א״ש כלו׳ אחים אתם ואין אתה טוב ממנו ומיהו לפי׳ בתרא איכא נמי יתור בפסוק דלא הול״ל אלא כמו אהרן אחיך ומאי כאשר נאסף א״ו דר״ל באותה מיתה שחמדת. ומאי דבפ׳ האזינו לא כתב רש״י אלא פי׳ א׳ בלבד שמש״ש בס״ד:

על וכו׳ הא אם קדשתם וכו׳ אע״ג דל׳ זה לא כתיב כאן אלא בפ׳ האזינו וכאן כתיב כאשר מריתם וגו׳ להקדישני וכו׳ הביאו רש״י ז״ל לפי של׳ על אשר לא קדשתם מבורר טפי שהגזירה אינה אלא על חטא זה ומ״ש רבינו עדיין לא הגיע זמנכם וכו׳ הק׳ הרא״ם ז״ל מההיא דאמרינן בפ״ק דר״ה היום מלאו ימי ושנותי ללמדך שהקב״ה יושב וממלא שנותיהן של צדיקים מיום ליום וכו׳ והעלה שהם אגדות חלוקות ע״ש. ולהיות שהרבה הזהירנו מרן האר״י דבי עילאי ז״ל שלא לומר כן אלא לטרוח וליישב נר׳ לומר שכל דברי חכמים קיימים עזה״ד שלעולם הקב״ה קצב מתחלה חייו של משה ק״ך שנה וכמו שנרמז ג״כ בפ׳ בראשית בשג״ם וכו׳ והיו ימיו ק״ך שנה אלא שאילו לא חטא במי מריבה עכשיו שהגיע לק״ך שנה היה נכנס לא״י וכל הימים הראשונים יפלו ולא היו מונין לו הק״ך שנה אלא מהך שעתא דישיבת ח״ל אינה עולה לו מן המנין דומיא דההיא דאמרינן במי ששהא עם אשתו עשר שנים דישיבת ח״ל אינה עולה לו מן המנין ה״נ כן אלא היה מתחדש כנש׳ נעוריו ומפני שחטא מת כשעברו לו הק״ו שנים שלימות שנגזרו עליו מיום ליום וכו׳ ובמ״ש רש״י במשל דשתי נשים שלוקות אחת קלקלה דאטו במלקות סגי לה בת מיתה היא ובש״ח פי׳ שזינתה תחת בעלה בלא התראה וליתא דאי בלא התראה מלקות נמי ליכא אלא נר׳ דלא מיירי באשת איש אלא בפנויה ולוקה משום לאו דלא תהיה קדשה וא״ש לפי הנמשל עפ״י מ״ש ז״ל דמשה רבינו שבר את הלוחות כדי שלא יהיו נדונים כאשת איש אלא כפנויה וכ״ש דא״ש מה שהביאו בגמרא משל זה על משה ודוד דמעשה דוד נמי לאו אשת איש הואי ח״ו כידוע שכל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות וכו׳ ומה שהמשילו חטאו של משה לאכילת פגי שביעית נלע״ד משום דפירות שביעית איקרו קדש והאיסור היא דרחמ׳ אמר לאכלה ולא להפסד דזה שאוכלם פגים מפסיד ומבזה הקדש וכך ביש׳ כתיב קדש ישראל לה׳ ומשה קא״ל שמעו נא המורים ועוד שהסלע הוא דבר של קדושה רומז לסלע העליון הידו׳ וה״ס שביעית וביזה אותו ע״י הכאתו. ועי״ל ע״פ מ״ש במדרש דהכאת הסלע גרם שירבו מחלוקת בישראל וכבר ידוע שהמחלוק׳ בא משהתחילו תלמידים שלא שמשו כל צרכם והיינו אכילת פגים: